3 קטעי גמרא, ולצידם פסקי תוספות ורש״ש וחידושי הרשב״א ורא״ש לפי מהדורת וילנא. טקסט התלמוד הבבלי לפי מהדורת ויקיטקסט, בעברית.
בבא בתרא · דף קי״ב עמוד ב
א׳
אי הכי האי לאחד ממשפחת מטה אביה ואמה מיבעי ליה אי כתיב הכי הוה אמינא אפילו איפכא קא משמע לן
ב׳
תניא בסבת הבן ותניא בסבת הבעל תניא בסבת הבן (במדבר לו, ז) ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה בסבת הבן הכתוב מדבר
ג׳
אתה אומר בסבת הבן או אינו אלא בסבת הבעל כשהוא אומר (במדבר לו, ט) ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר הרי בסבת הבעל אמור הא מה אני מקיים ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה בסבת הבן הכתוב מדבר
ר"ש ד"ה דמנסבין (בסופו). דאי ירית לה בעל שהוא משמעון כו'. כצ"ל:
ב׳
ר"ש ד"ה ומשני. אם לא תרצה כו' גברא דאימיה משבטא דאמה. כצ"ל:
ג׳
בסה"ד ולעולם מנסבינן כו' משבטא דאמה. כצ"ל:
ד׳
תד"ה ה"ג. לא תסוב נחלה לבנ"י ממטה אל מטה הרי בסבת הבעל כו'. כצ"ל:
רש״ש · מהדורת וילנא, נחלת הכלל
חידושי הרשב״א · דף קי״ב עמוד ב
א׳
תניא בהסבת הבן ותניא בהסבת הבעל. כלומר, תניא חדא שאף בהסבת הבן הקפידה התורה וכל שכן בבעל, ותניא בהסבת הבעל לבד ולא בהסבת הבן, שאין ירושת הבן נחשבת כעקירה, דבן כרעא דאימיה הוא. תניא אף בהסבת הבן ולא תסוב נחלה ממטה אל מטה וכו' כשהוא אומר ולא תסב נחלה ממטה למטה בהסבת הבעל אמור, הא מה אני מקיים ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה, בהסבת הבן הכתוב מדבר. ומכאן ששניהן יורשין ובשניהן הקפיד הכתוב. ותקנת היורשת שני מטות לברייתא זו, או כרב פפא דאמר משום שכבר הוסבה, או דסבירא ליה להאי תנא דכל שנושאין אותה לגברא דכותא שפיר דמי, דבנה נמי מצד האבות משבט אביו ומצד האימהות משבט אמה, וכמו שכתבתי למעלה. תניא בהסבת הבעל, כלומר, ולא בהסבת הבן, דבכך לא הקפידה התורה, כדעת אביי. והכי גרסי: ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה בהסבת הבעל הכתוב מדבר, אתה אומר בהסבת הבעל או אינו אלא בהסבת הבן, כשהוא אומר ולא תסוב נחלה ממטה אל מטה הרי בהסבת הבעל ולא בהסבת הבן.
תלמוד בבלי בבא בתרא קי״ב ע״ב, מתוך מסכת בבא בתרא. התלמוד הבבלי הוא יצירת היסוד של התורה שבעל פה - דיוני האמוראים על המשנה, ערוכים דף אחר דף. הטקסט מוצג לפי מהדורת ויקיטקסט החופשית, ולצידו פסקי תוספות ורש״ש וחידושי הרשב״א ורא״ש ממהדורת וילנא - שני הפירושים שנדפסו מאז ומעולם משני צידי הגמרא בדף.