תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף קי״א עמוד ב

גמרא תריץ הכי ונתתם א"נ להקרוב אליו. כצ"ל:

שם דתניא וירש אותה מלמד שהבעל יורש את אשתו דר"ע ריש"א א"צ כו'. והתוי"ט הביא דרשת וירש אותה בדבי רי"ש וע"כ ט"ס הוא. ומה שהביא מרפ"ח דכתובות צ"ל רפ"ט ומש"כ ורש"י מפרש התם אליבא דרבא ג"כ ט"ס וצ"ל דאביי:

שם מנין לפינחס שלא היה לאלעזר. תימה דהרי כתיב ביהושע (כ"א) דנתנו לבני אהרן י"ג ערים ומגרשיהן ופינחס נמי בכלל. וכ"ת משום דאמרינן במכות (י"ב) דלא נתנו לקבורה (א"נ משום דסיומא דקרא אשר נתן לו בהר אפרים ובהי"ג ערים לא נכתב הר אפרים) א"כ דאלעזר נמי והתוס' הקשו לקמן כה"ג על יאיר וכאן שתקו:

ר"ש ד"ה מפסקי קראי. מש"כ המהרש"א דלרבא קאי הקרוב אליו אשארו. זה מוכרח בלא"ה כמש"כ בס"ד בב"מ (י"ח) ע"ש. אבל עיקר דבריו תמוה דמאי אהני לן דהקרוב שייך לשארו מ"מ ממשפחתו ע"כ שב אאם אין אחים לאביו ואכתי מפסקי קרא. ועוד דגם לפי' אביי איכא למימר דהקרוב קאי אשארו וה"ק ונתתם א"נ למשפחתו שארו הקרוב אליו וירש אותה:

לו משפט הבכורה. השתא לא שייך למיפרך אפילו בלא הנך קראי דלעיל ואימא ה"מ בבחור שנשא אלמנה מדכתיב משפט הבכורה משמע דלא שייך משפט הבכורה אלא באיש וקרא דלעיל אתי לדרשה אחריתי:

הוא יורש אותה. משמע ליה מיעוטא מדלא כתיב וירשה ומדכתיב אותה משמע מיעוט דאין היא יורשת אותו ועוד דלגמרי וירש אותה מיותר דמשארו שמעי' תרתי דכיון שהיא יורשת אותו מטעם שהיא שארו גם הוא יירשנה מטעם שארו ומיהו קשה דאמאי איצטריך כלל מיעוט דמדקפיד בסיבת הבעל ולא קפיד בסיבת האשה משמע דאינה יורשת אותו: