תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף ק״ט עמוד ב

גמרא דכתיב שאר אביך הוא. עתוי"ט ד"ה והאיש הב'. גם י"ל דדריש מיתורא דאביך דה"ל לכתוב שארו הוא וכדכתיב בקדושים (כ' י"ט) כי את שארו הערה ונ"ל דכינוי דשארו שב על אביו דסליק מיניה:

ר"ש ד"ה שארו זו אשתו. וכתיב נמי שארה כו'. עתוי"ט שם. או י"ל דמפרש שארה ר"ל בעלה. כסותה ועונתה ל"י:

ר"ש ד"ה הואיל ובנה (בסופו). ורבי דריש לה מהכא. לכאורה קשה היאך מוכח דילמא משום ירושת הבעל לחודא כתיב והעברתם. ונראה דרבי ס"ל ירושת הבעל דרבנן (ומאי דקאמר ובעלה אשיגרת לישן הוא הואיל דיורש מתקנתא דרבנן) ומסתבר ליה יותר לאוקמי אבן עי' לקמן (קי"א ב') בסוגיא דריש"א א"צ כו' עד סופה. והתוס' לקמן (ק"י) בד"ה טעמא כתבו דוהעברתם לרבי אין בו שום חידוש דין:

תד"ה א"כ. שהבת קרובה למת יותר כו' ולענין יבום ולא ה"ל כו'. כצ"ל:

בא"ד אבל מן האב לבת ניחא כו'. כצ"ל:

ואימא במקום בת אתה מעביר נחלה מן האחין ואי אתה כו'. כלומר השתא דמשמע לך מוהעברתם אתא לקבוע מקום לאב אדרשנו כך שאפילו לבת יקדום וה"ה דהוה מצי למימר דבמקום בת אתה מעביר נחלה מן האחין אבל אי אתה מעביר מן האחין במקום אב ונימא שאח יקדום לאב אלא לפי משמעות הברייתא דאב חשוב יותר מכולם נסיב: א"כ לא לכתוב רחמנא והעברתם. כלומר לא תוכל לדרוש במקום בת אתה מעביר נחלה מן האחין דאין זו העברה שהבת קרובה למת יותר מאח לפי שהיא יוצאת ירכו ולענין יבום לא הוה ליה למכתב אלא על כרחך יש לדרוש במקום בת אתה מעביר נחלה כו' אלא ק"ק דהשתא משמע דלא שייך העברה מאחין לבת דפשיטא דקרובה יותר מאחין אבל מן האב ובת ניחא ליה דשייך העברה ובכולה שמעתין מספקא לן אי אב קרוב טפי מאח או לא ולרשב"א נראה לפרש א"כ לא ליכתוב רחמנא והעברתם כלומר אי לא אתי למדרש אלא דבמקום בת (אי) אתה מעביר נחלה מן האחין ולא מן האב א"כ לא הוה ליה למכתב והעברתם אלא ונתתם והוה ידעינן דבת אינה יורשת במקום אב דהוה דרשינן מיתורא דונתתם את נחלתו לבתו דוקא מן האחין אתה מעביר נחלה במקום בת ולא מן האב דהא לגופה לא איצטריך שהרי מוכל בת יורשת נחלה שמעינן דבת ירושה היא וממילא ידעינן שהיא קודמת לאח שהרי היא קרובה יותר שהיא מקימה שם ואח אינו מקים שם אלא צריך ליבם ואי להקדים בן לבת הא מוהתנחלתם אותם לבניכם נפקא לן לקמן ומדכתי' והעברתם אתא למימר דבמקום בת אתה מעביר נחלה מן האב: