פסקי תוספות על מסכת עבודה זרה דף ז׳ עמוד א

אסור למכור לעובד כוכבים מידי דבר תקרובת ולא מידי דלאו בר תקרובת ואסור להלוותן דוקא בלא רבית וברבית שרי לפני אידיהן וללות מהן ולפורען כשיכול לישמט מהן וכשאינו יכול לישמט שרי ולכן מותר לדידן וגם אין מחזיקין אלהותם אלא כשאר צדוקין: ד"ה אסור: דף ב

דבר שנאסר במנין משום טעם ועבר אותו טעם אין צריך מנין אחר להתירו כי בלא טעם לא נאסר ולא הוי דבר שבמנין:

עכשיו אפילו מלוה בשטר נפרעין מהן דהוי כמציל מידם: ד"ה ולפרוע:

עשרים וארבע שעות היום עשרים וארבע עונות בשעה עשרים וארבע עתים בעונה עשרים וארבע רגעים בעת מיהו יש רגעים קטנים כמו שיסד הפייט והרגע מתחלק לכמה רגעים:

מותר להושיט נבילה לישראל ודוקא כוס יין לנזיר דלא בדיל מיניה וכן אבר מן החי לעובד כוכבים. ד"ה מניין: דף ו ע"ב

נשא ונתן לפני אידיהן אסור: ד"ה תניא:

אזיל ומודי לאו דוקא דהוא הדין שלא בפני עובד כוכבים: ד"ה אמר אביי:

אין להתיר מה שאסר חבירו אבל השואל שאסרו לו יכול לישאל לאחר: ד"ה הנשאל:

לא כתב בשטר לבריאת עולם כשר וכן לא כתב חמשת אלפים אלא אלף אחרון או אם לא כתב כי אם פרט האחרון העודף על הכלל ולא כתב האלפים והמאות: ד"ה ספרא: דף י

העובדי כוכבים לא מורידין כו' ואין להורגם והמוסרים לעובדי כוכבים אנסין היו מורידין ולא מעלין: ד"ה חד: ע"ב

צער בעלי חיים אין אסור אלא כשמצערה בלי ריוח: ד"ה עוקרין: דף יא

אסור להשחית ולעקור גם בהמה טמאה: ד"ה עיקור:

יוצא ונכנס מותר אפילו שני אכסנאים שאין מכירין זה את זה: ד"ה דילמא: דף יב

ישראל מניח קדירותיו והולך לשוק אף כשיש שם קדירות אסור ולא חיישי' שמא יזרוק העבד לתוכה להכשיל את ישראל בחנם כיון שאין מרויח: ד"ה ושדי:

מצא מעות בראש עבודת כוכבים מותרין דמי עובד כוכבים שפרע בהן חובו לישראל מותרין אבל אם רוצה לקנות בהם שום דבר מישראל אסור למכור לו: ד"ה דכוותה:

כל שאסרו חכמים מפני מראית העין אסור בחדרי חדרים ודבר שהרואה יחשדהו לעבור דאורייתא אבל אבל אם יחשדהו שעובר מילי דרבנן לא:

כשיש סכנה בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה:

לא ישתה מים בלילה אפילו כשיש נרות: ע"ב

אסור ליהנות מריח פירות לפני עבודת כוכבים הני דעבדי לריח: ד"ה אלא:

אסור לדון בערכאות כנענים אפילו דנין כדיני ישראל אלא במקום שמציל מידם. (ד"ז בגמ'): דף יג

אין מחרימין בזמן הזה אפילו למ"ד סתם חרמים לכהנים. ד"ה אין מחרימים:

הקדיש קרקעות שוה מנה יחלל על שוה פרוטה וישליך לנהר אבל מטלטלין יאבדם מן העולם: ד"ה ואם:

דבר מועט שאין מתקיים מותר לקנות מהן: (ד"ז בגמ' דף ו):

בימיהן היו חורשין רק בפרות ולא בשוורין כי אסור לסרסן ומורדין ואינן בני מלאכה בהמה טהורה הראויה לאכילה מותר למכור להן מה שעכשיו מוכרין להן בהמות שדרכן למלאכה דנסיוני לא בקיאינן בהו ושאלה ושכירות אין רגילין להשאילן מניחין עבדים לרכוב סוס בשבת דחי נושא עצמו והאוכף בטל אגבו: ד"ה אימור: דף טו

בישראל חשוד יש להחמיר למכור לו שמא ימכור לעובד כוכבים: ד"ה מי: ע"ב

עכשיו מוכרין לעובד כוכבים שריונות כובעין דמגינין עלינו:

אסור לבנות לעבודת כוכבים מזבח תועבה: (ד"ז במשנה): דף טז

אסור ליתן להן מתנת חנם ואם מכירו מותר וכן אנו נוהגין: ד"ה רבי יהודה: דף כ

להקדים נתינת נבילה וטריפה לגר ממכירה דעובד כוכבים כי בארץ ישראל לא היו עובדי כוכבים מצויין ואין שוין אלא מעט: ד"ה ור"מ

הדר בבית יעשה בו מזוזה אף שהבית אינו שלו ושוכר ושואל פטור עד ל' יום: ד"ה הא אמר: דף כא

לא ימכור ג' בתים זה אצל זה לג' עובדי כוכבים כשישראל דר ביניהן דוקא [ד"ז מבואר במרדכי]:

וכן משכירין בתים לעובד כוכבים לבית דירה אע"פ שהכומר מביא לתוכה זבח טמא דבחוצה לארץ שרי: ד"ה אף

רבינו תם התיר שהעובד כוכבים שקבלו קודם השבת וחול המועד לבנות בית מיהו תניא אומני עובדי כוכבים בבית ישראל אסור בבתיהן מותר במה דברים אמורים בתלוש אבל במחובר אסור ובעיר אחרת ובקבלנות הכל מותר ולקבל לבנות בית ליטול שכרו במעות אסור אך העובד כוכבים מקבל שדה למחצה לשליש ולרביע וכן להשכיר לעובד כוכבים ריחיים ונוטל שכר מן החטין שברחיים ומן הפת שבתנור דנוטל מגוף השבח אבל ליטול שכרו במעות לא: ד"ה אריסא: דף כא ע"ב

ישראל ועובד כוכבים שותפין בתנור לא יאמר טול חלקך בשבת ואני בחול אלא צריך למכור חלקו לעובד כוכבים שותפו ויחזור ויקנהו ויתנה עמו שהעובד כוכבים יעשה בשבת והוא בחול או הישראל לא יתעסק בתנור ויאמר לעובד כוכבים התעסק בו בשבילי ובשבילך וקח כך וכך ממה שיגיע לחלקי וכן תנור של ישראל ועובד כוכבים מקבלו ממנו שרי. ד"ה לא: דף כב. אסור לקבל שכר שבת: בא"ד:

ישראל ועובד כוכבים שמקבלין שדה העובד כוכבים אוכל שני ערלה וישראל דהיתירא: (ד"ז בגמרא):

שני תלמידי חכמים המתווכחין זל"ז לבא לידי בירור הקב"ה אוהבן:

קרא לאהרן הרן. שם: כהנת פנויה שנתייחדה עם העובד כוכבים וכן אשת כהן מותר:

אנו מעמידין בהמות בפונדקאות של עובד כוכבים: ד"ה אין:

אשה שנחבשה בידי עובד כוכבים על ידי ממון מותרת לבעלה כהן: ד"ה על: דף כג

חזה ושוק של שלמים אינו נאכל אלא לכהנים ולנשיהם ולעבדיהן בבמות יחיד נאכלים גם לזרים: ד"ז בגמ': דף כה

אין ליתן בנו למינקת עובדת כוכבים להניק בביתה אלא אם כן ישראל יוצא ונכנס שם ביום ובלילה ישכב שם ואפילו בבית ישראל אסור אם אינו בביתו ותינוק הצריך רפואה אסור להניח בביתו: ד"ה כותית: דף כו

עבודת כוכבים אפילו בצינעא יהרג ואל יעבור או שאר עבירות בפרהסיא ובשעת הגזירה אפי' מצוה קלה: ד"ה יכול: דף כז ע"ב

לא ישא ויתן עם המינין מתורתן דאתי לאימשוכי: ד"ה לא

אדם בריא ויש לו מיחוש בגופו אסור להתרפאות בהן וכן חולה שיש בו סכנה ובאין בו סכנה מותר ודוקא רופא שאינו מומחה אבל רופא מומחה מותר וכן נהגו להתרפאות אפילו ביש בו סכנה וכן להקיז מהן דמומחין הן. ד"ה כל:

אין מבטלין את הנדר אלא בפני המדיר:

אין מתרפאין מן העובדי כוכבים ודוקא כשמזכיר שם עבודת כוכבים ודוקא כשאומר העובד כוכבים שלא יועיל לו דבר אחר אבל א"ל שיועיל לו אילן פלוני ולא הזכיר לו שם אשירה ואין יכול למצוא אלא בעבודת כוכבים מותר וכן ע"י לחש אסור להתרפאות מהן אלא א"כ יודע ודאי שאין מזכיר שם עבודת כוכבים: ד"ה שאני:

שני לדם יכול לאכולו דג ואינו סכנה ולא רפואה אך ביום א' סכנה: דגים קטנים טובים לגוף ובאותן שאין עתידין לגדל דעתידין לגדל אמר כל קטן מקטין:

אסור להסתפר מן העובד כוכבים ביחוד אפי' פתח פתוח לרשות הרבים ואפילו במקום רבים לא אלא בישראל עומד על גביו: איש לא יסתכל במראה ואפילו בחול וכשמספר עצמו מותר שלא יחבל בעצמו וכן כשמסתפר מן העובד כוכבים דאין אסור רק לשום נוי וקישוט דומיא דאשה: ד"ה המסתפר: דף כט:

יין הניתן לתוך הקדירה ונגע בה עובד כוכבים קודם שנרתח מותר:

יין מבושל אין נאסר במגע עובד כוכבים. יין מבושל הביאו בלא חותם והתיר ר"ת. חומץ אין בו משום מגע עובד כוכבים אך אין אנו בקיאין מתי קרוי חומץ וכן בוסר: ד"ה אי: ע"ב

כשנותן פי הנוד למטה ומשימו בשק ושולי השק כנגד פי הנוד הוי חותם בתוך חותם: (ד"ז בגמרא): דף לא

ישראל השולח יין לביתו בחותם אחד וחוזר ורואהו כשבא לביתו מותר אבל לא ישלח לחבירו בחותם אחד כיון שאין חוזר ורואהו מיהו אם הודיעהו בכתב ענין החותם וגם מודיע כן לעובד כוכבים השליח ענין החתימה מהני: ד"ה השולח: דף לא ע"ב

אין צריך לכתוב אותיות בחותם אלא סגי בהנחת טיט על פי מגופת החבית אכן מנהג כשר הוא לכתוב אותיות:

אסור לשתות בבית עובד כוכבים שכר תמרים ושעורים ואם נתאכסן בבית עובד כוכבים בעוברי דרכים ואפילו בעירו אם הלך בבית עובד כוכבים בשביל דבר אחר ונתן לו מן השכר לשתות מותר ומשקה דבש מותר ומי תותים ומי גדגדניות ומי תפוחים יש להחמיר ותבא עליו ברכה: ד"ה האי: דף לב

צריך לבדוק בשכר ומשקה דבש שעושין העובדי כוכבים אם נותנין בהם שמרים כדי להחמיץ ובמקום שאין רגילין לתת בהן שמרים מותר לקנות מהן. ובמקום ששכר או משקה דבש ומי תותים יקרין מן היין ופעמים נותנין בהן יין להגדיל המידה או לפעמים חזק יותר מדאי באותו מקום אסור הישראל לשתות ממנו אם לא שיראה שמושכו מן החבית דבחבית אין נותנין יין פן יתקלקל וכן לא ישלחם ע"י עובד כוכבים פן יערב בהם אך אין לאסור שמא נותנין העובדי כוכבים אותן משקין בחבית יין נסך דקנקנין שלהן שרי למרמי בהן שיכרא. ד"ה ומאוצר:

הקדמונים בצרפת היו מביאין בבציר יין בדרדורין והוא כלי עץ גדול ואינן זפותין אך האחרונים אסרוהו וכן יפה: ד"ה והא הכא:

קדירות הבלועות מבשר וחלב או חמץ מותר ליתן לתוכו דבר יבש אגוזים ותפוחים: בא"ד:

תקרובת עובד כוכבים אסור בהנאה. ד"ה והיוצא: דף לב ע"ב

קדירות של חרס וכוסות עץ ישנים משתמשין בהן על ידי שיכשוך וכן נודות עובד כוכבים של עור משכשכן ואפילו הן ישנים כיון שאינן מזופפין ואפי' נזפפו אם הסיר הזפת אבל מזופפין אפי' הן חדשים אסורין וצריך עירוי או הגעלה ואם רואה הישראל שהן צהובות והזפת מצוחצח מאד מותרין ע"י שיכשוך כלי עץ קני"ש אם היה בן יין משקה טופח ונגע בהן העובד כוכבים אסורין ובעי עירוי או להסיר הזפת ומיהו בדיעבד מותר בשיכשוך וכן ישנים ומזופפין אסורין ובדיעבד אם נתנו בהן יין יש להתיר כשרואה שהן שיעי בלא פילי אם שיכשכן קודם שנתן בהן יין ודרדורי עובדי כוכבים של עץ בעו הגעלה או עירוי ואפילו אינן זפותין: ד"ה כך היא:

רגילין לזרוק דם במלח בשעת עשייתו כדי ללבנו ומותר ואין לגמגם בו כלל וכן דיו יבש שנותנין בו יין ואפי' צלול לפירוש ר"ת דסתם יינן מותר בהנאה אך יש להחמיר לפי שבעודו לח נותנו לפיו הקולמוס אמנם בעיירות גדולות אין עושין מן יין אלא במים כי מי שהוא אומן יעשנו בטוב ממים מביין כי טובה הוא וצלול ואינו שמן: ד"ה האי: דף לג

כשעושה אש בפנים שאין יכול ליגע בחוץ מחמת חום חשיב כמו הגעלה: ד"ה קינסא: ע"ב

כל שאין מכניסו לקיום בין של עץ בין של חרס משכשכו במים וכוסות יין שנגע בהן עובד כוכבים די בשיכשוך שתה בהן עובד כוכבים מדיחן ג' פעמים וכל דבר הבולע קצת צריך הדחה שלש פעמים כוסות עץ וכסף אין צריך הדחה אלא פעם אחת וזכוכית וכלי חרס צריך הדחה שלש פעמים: ד"ה כסי:

כלי חרס הניתך באבר ויש בו יין ונגע בו עובד כוכבים סגי בשיכשוך ובהתכת זכוכית אסור ולרש"י הניתך באבר בעי הגעלה או עירוי:

כוסות זכוכית ששתו בהן כל השנה אסור לשתות בהן בפסח אפילו על ידי עירוי והדחה ואפילו נשתמשו בהן בצונן פעמים שורין בתוכן פתתי לחם וכבוש הרי הוא כמבושל וכן קדירה פלומי"ר דפעמים שורין בהן לחם:

כלי חרס יוצא על ידי חזרת כבשונות כבתחלה קודם צירופן קרוין כלי אדמה ואחר צירופן כלים חדשים: ד"ה שאינו: דף לד

נתכוון להתענות לא מהני אם לא קיבל עליו מבעוד יום קיבל עליו מאמש להתענות עד חצי היום אסור עד חצי היום ואם השלים עד הלילה מתפלל עננו כשהיה ר"י מתענה ביחיד היה אומר ביום שלפניו אחר תפלתו קודם אלהי נצור הריני לפניך בתענית יחיד למחר ור"ת פירש דאין צריך לקבל מאתמול דסגי בלילה שלפניו וסגי במחשב בלבו להתענות למחר ודוקא בשבועה צריך להוציא בשפתיו: ד"ה מתענין:

בגדי כהונה צריכין חדשים ולכך שימש משה באין בו אימרא: ד"ה שאין:

שמרי יין שמייבשין בתנור ומחמצין בהן התיר רבינו אפרים ורבינו תם אסר: ד"ה דרודיא:

אין מגלין טעמי תורה אלא לפני תלמידי חכמים הגונים וכשרים ולא לקטן: ד"ה מאי: דף לה

הלכה כרבי יהושע בן לוי לגבי ר' יוחנן וכר' יוחנן לגבי שמואל. מים מגולין מותרין לדידן וכן גבינות עובד כוכבים ומ"מ אסורין משום גזרה (ויש) [דיש] משהין חלב הקיבה בעור בפרובינץ מעמידין בפרחים: ד"ה חדא:

אוכלין פת עובד כוכבים במקום שאין פלטר ישראל ודוקא לחם אבל בשר ושלקות לא וצריך ליזהר פשטידא מבישולי עובד כוכבים מפני בשר שבתוכן: ד"ה מכלל: ע"ב

שמן זית עז וחריף ומפליט כמו רותחין ואפי' צונן שמואל האכיל לרב שמן:

שמנה עשר דבר פשטו בכל ישראל וגם עמדו בנפשם ואפי' אליהו אין יכול להתיר שמן לא פשט דבר שלא פשט מיחל חיילא לכל הפחות שצריך להתיר: ד"ה והתנן: דף לו

ואפילו קטן מתיר וגזרה שפשטה גדולה יכול להתיר ולא קטן: בא"ד:

אדם הנוגע באדם הנוגע במת הוי כחיבורין אבל אדם השלישי בשני טהור: ד"ה דיקרב: דף לז ע"ב

ספק טומאה ברשות הרבים טהור לטהרות אבל אדם בעי טבילה:

ה"ר אברהם פירש שלקות דוקא בישלן עובד כוכבים בביתו אבל בישלן בבית ישראל מותר ורבינו תם פירש דלא פלוג: ד"ה אלא: דף לח

נאכל כמו שהוא חי ועלה על שלחן מלכים אין בו משום בשולי עובד כוכבים וגם אין נאכל ואין עולה (ואין משמע כן בתוספות): ד"ה איכא:

חגבים אין טעונין שחיטה: ד"ה לעולם:

בני בבל זורקין עץ בתנור ובני א"י אומרים עץ זה לא מעלה ולא מוריד בהלכות בבל וא"י: ד"ה ואתא: ע"ב

שגר עובד כוכבים ואפה ישראל או להפך שרי. אנו נגררין אחר בני בבל וסגי בזריקת עץ וכשנאפה כמאכל בן דרוסאי לא מהני תו חיתוי אם לא חיתה ישראל כלל אסור למוכרו לעובד כוכבים ומותר לחלקו לעבדיו ושפחותיו: שם בא"ד:

אפי' כעין מלוח דג ישן שהדחתו זו היא בישולו שרי חזקיה דעל בישול גזרו ולא על מליח עובד כוכבים:

נכון להחמיר לראות ישראל מתחלה ועד סוף כשחולבין ואפילו אין דבר טמא בעדר:

סתם כלי עובד כוכבים אינן בני יומן כשמוליכין בבית עובד כוכבים להשחיז סכינין ואין ישראל שם והחזירן בו ביום אסורין ודוקא שהניחן שם כחצי היום אבל לפי שעה לא ואפי' הכי יש ליזהר וכן בסכינין שיש לעבדי ישראל שהולכין בהן לכאן ולכאן וכשישראל נותן תבשיל בקדירה או בקערה להוליכו מביתו יזהירנו לשייר בהן מאכל ובזה יבין שלא נשתמש בו: ד"ה אי:

סימני עוברי דגים דאורייתא ועל זה סמכינן לאכול דג בורבט"ו: ד"ה אמר רבא: דף מ

קונין מן העובד כוכבים מי תותים שקורין מיי"ט כשמושכין מן החבית: שם בגמרא ע"ב

עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים ואין ישראל מבטל עבודת כוכבים של עובדי כוכבים: (ד"ז בגמרא) דף מב

עובד כוכבים שיודע שבא עבודת כוכבים ליד ישראל מבטלה אבל מצאה ישראל וביטל עובד כוכבים לא נתבטלה:

אמירה לעובד כוכבים במקום מצוה כמו לעדות החדש שרי: ד"ה שאני: דף מג ע"ב

מותר להחתים צורת אדם בחוב וכן לחגור רצועה שיש בה צורת אדם וכן צורה בבגדי ריקמה אבל אסור לעשות צורת אדם הבולטת:

מטבעות שיש בהן צורת עבודת כוכבים שרי: ד"ה שעל:

רב יוסף שהיה סגי נהור רגיל היה לתרגם דברים שבכתב כו':

שלשה בתי בית המרחץ פנימי אין בו שאלת שלום אמצעי יש בו ולא דברי תורה חיצון יש בו אף דברי תורה: ד"ה תנא: דף מד ע"ב

אנו טוחנין בריחים של הכומרים ואופין בתנוריהן בשכר ובחנם כיון שאין בהם עבודת כוכבים: ד"ה נהנין:

תכשיטי ונויי עבודת כוכבים אסורין: (ד"ז בגמרא):

משמשי הר ותקרובתו מותר: ד"ה תנא: דף מה

המשתחוה לבית אסרו דהוה תלוש מעיקרו אילן שנטעו ועבדו לא אסרו אפילו נטע גרעינין: ד"ה והכא באילן: ע"ב

חצוצרות העשויות למסע מחנות אין באין אלא כסף: ד"ה קרניה: דף מז

מים הנובעין בשדה ויוצאין לחוץ הוו דרבים ואין נאסרין: ד"ה לא:

ערלה אין אסור אלא הפרי עצי איסורי הנאה אין אסור לרבנן אלא בספסל לכ"ע לכתחלה אין נוטעין אגוז ערלה: ד"ה ואין: דף מח ע"ב

אין איסור שבח עצים אלא באיסורי הנאה:

על ידי הולכה לים המלח לא מישתרי באכילה אלא בהנאה גם לא אמר הכי בשאר איסורי: ד"ה יוליך: דף מט

ביין נסך שבחבית אין מותר כי אם למכור כל החביות יחד ולא למכור כל חבית לבד לעובד כוכבים חוץ מיין נסך שבו: ד"ה ארג בו: ע"ב

נרות שעוה שמדליקין לפני עבודת כוכבים שכיבן הכומר מותרות חתיכות שעוה שנותנים לעבודת כוכבים מותרים בלא ביטול וכן ככרות שמקריבין ומלבושי כומרין. וגביעי עבודת כוכבי' בעו ביטול. ד"ה בעינן: דף נ

אסור במועד להשקות זרעים כמין סילון מפני הטורח: ד"ה ואין: ע"ב

מותר לשכור סוס וחמור מן כומרים עובדי כוכבים ודוקא גינה ומרחץ של עובד כוכבים אסור: דף נד

אנסוהו לעבוד עבודת כוכבים חייב למסור עצמו ואם לא מסר עצמו אפילו הכי פטור ממיתת ב"ד: ד"ה מתקיף:

לרש"י פינה ענבים לכאן ולכאן שלא נשארו ענבים בשולי הגת במקום שפינה קרי המשכה ולא יגע עובד כוכבים עוד בגיגית הדרוכה אבל אם יש ענבים בשולי גיגית לא הוי המשכה ור"ת פירש דדוקא כשיקלח היין לירד מן הגת הויא המשכה ואם נתן סל בתוך גיגית דרוכה ונכנס יין בתוך הסל הוי המשכה ואם נגע עובד כוכבים בזגין או בחרצנים נאסר כל מה שבגיגית וכשלוקח מעט יין מן הגיגית כדי לנסותו יקח ענבים ויין יחד שלא יחשב המשכה ומ"מ בדיעבד אם נגע העובד כוכבים בגיגית אחרי כן יש להתיר כי נתכוון רק לנסותו אך היין שבכוס אסור ואין להחזירו לגיגית ואם החזירו אינו אוסר: כל איסורין שבתורה אף במינו בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך שודאי נתנסך אבל סתם יינן שרי בששים עתה נוהגין לקנות יין מעובדי כוכבים מגיגית בעוטה ודרוכים ושהו שבוע ויותר:

צריך ליזהר שלא תהא בגיגית ברזא קטנה שאין מוציאה כי אם יין ולא ענבים ויש להחמיר לתת בגד על הגיגית משעת דריכה ולעשות עליה חותם (ועיין שם): ד"ה א"ר: דף נה ע"ב

כח עובד כוכבים שלא בכוונה שרי בשתייה אבל כשאוחז לולב ומזיז בו הוי מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ואסור ר"ת פירש מגע עובד כוכבים ע"י דבר אחר שלא בכוונה שרי: ד"ה ה"ג: דף נז

עבדים שמתגיירין בעל כרחם עושין יי"נ עד שישתקע עבודת כוכבים מפיהן אבל נתגיירו מדעתן מותר ליגע ביין מיד ולא בעו שיקוע: ד"ה עד: ע"ב

עבדים מיד שמלו וטבלו מניחין אותן ליגע ביין מגע עובד כוכבים בזה"ז אסור בשתייה ומותר בהנאה למוכרו לעובד כוכבים וכשהיה עובד כוכבים נוגע ביין ר"ת מכרו לאותו עובד כוכבים עצמו. ליקח מן העובד כוכבים כדי למוכרו אסור כנבילה וטריפה דאסור להשתכר בהן אך ליקחנו בחובו ולמוכרו לעובד כוכבים יש לסמוך על הקדמונים שהתירו. יין שמזגו עובד כוכבים אסור אפי' בדיעבד: ד"ה לאפוקי:

אבל שפך בו מים ברשעו מותר בשתייה בדיעבד: בא"ד:

בית הכנסת והרחבה של רבים יכול אחד לאוסרה:

אין לעובד כוכבים להוליך ענבים לגת שהתחיל למשוך ועובד כוכבים שזורק אשכולות לגת או לגיגית שהתחיל למשוך יסייענו ישראל אם לא שיכול העובד כוכבים לזורקן מרחוק בבת אחת: ד"ה מהו: דף נט

הכניס עובד כוכבים אצבעו לחלל הנקב או אפילו על פי הנקב ולא בתוך החלל אסור בשתייה וכן אם תחב הברזא בחבית או נענע בתוך הנקב או הוציאה אבל אם הידק הברזא או למעלה בפי חבית בסתימת עץ עב שנותנין בחבית או בברזא קטנה שתוחבין בנקב אם הידקה עובד כוכבים לאחר שתחבה הישראל בנקב מותר אם הברזא רפויה והוציאה העובד כוכבים בלא שיכשוך וכן מקל גדול הניתן בתוך חבית וראש המקל חוץ ליין והוציאוהו עובדי כוכבים בלא שיכשוך הר"ש התיר ורבינו יחיאל לא הודה בדבר וטוב להחמיר: ד"ה אמר: ע"ב

שפך ישראל יין מכלי שבידו לכלי שביד עובד כוכבים והעובד כוכבים מנענע הכלי בשעת שפיכה מה שביד עובד כוכבים אסור ואף מה שביד ישראל למאן דאמר נצוק חיבור: דבר זה בגמרא:

עובד כוכבים שתחב אגרופו בנוד מלא יין מבחוץ מותר. הוליך עובד כוכבים כלי מלא אסור אם נושא בידו אבל על כתיפו או במוט או דרך טבעת הכלי שהיין בתוכו לא: ד"ה זיקא: דף ס

כשהעובד כוכבים מגלגל הגלגל על הקורה לבדו אסור ואם ישראל מסייעו מותר אפילו בכח ראשון אם יש סיוע בכוחו אך בסיוע קטן אינו כלום וכשמריקין יין מחבית לגיגית או כשמשפילין עגלה לקלח יין הרבה צריך הישראל לסייע לעובד כוכבים: ד"ה הוה:

מותר שיהדק העובד כוכבים הברזא או המגופה שעל פי חבית וחבית של עץ המחושקין ונסדק אפילו לארכו מותר לעובד כוכבים להדקן בחישוקין זה לזה כיון שאין היין זב ויוצא רק מעט וכשיין יוצא דרך סדק בשוליה יתן ישראל שם סמרטוט ויהדקנו העובד כוכבים ואם העובד כוכבים תחב שם סמרטוט ראוי להתיר לפי שפעמים בפנים מהודקין ואין עובד כוכבים יכול ליגע אך טוב להחמיר וסביב שולים מקום ריקן בדופני החבית שם מותר לתת עובד כוכבים הסמרטוט: ד"ה מעשה:

יין של ישראל ביד עובד כוכבים והודיעו שהפליג כדי שיפתח אסור ואפי' פתח פתוח לרשות הרבים וישראל דרין בעין כיון דאין ישראל דר באותה חצר יינו של עובד כוכבים ברשות עובד כוכבים אסור אפי' במפתח וחותם אחד אבל בעיר שדרין בו ישראל ופתח פתוח לרשות הרבים מותר ויין ישראל שרי במפתח וחותם אפילו בפתח נעול ואפילו עיר שכולה עובד כוכבים: ד"ה המטהר: דף סא

יינן של עובד כוכבים בחצר שישראל דרין שם מותר בלא מפתח וחותם ובחצר עובד כוכבים שאין ישראל דר שם אסור אפילו במפתח וחותם יין ישראל בחצר עובד כוכבים ואין ישראל דר שם ומפתח וחותם אחד מותר בלא יוצא ונכנס עובד כוכבים שנמצא בצד הבור אין לו מלוה על היין מותר וביש לו מלוה עליו אסור יין שקונין עובדי כוכבים באשכנז ומוליכין למדינת אנגילטר"ה בחותם אחד למכור לישראל התיר רבינו תם בסוף ימיו דלא טרח כל כך פן ירגיש ישראל: בא"ד:

מעשר אין ניתן אלא לאכילה ואסור בסחורה או לפרוע בו חובו ואין מוכרים ומשכנין: ד"ה העלה: דף סב ע"ב

עבודת כוכבים שוחק וזורה לרוח בדיעבד ולכתחילה לא: ד"ה (ליקלינהו) [אתי]:

כלאי זרעים אסור לזרוע ומותר באכילה ובהנאה: ד"ה אין עודרין: דף סג ע"ב

גר שמל ולא טבל ועמד בבית ישראל ימים רבים ונגע ביין התיר ר"י בשתייה אך לכתחילה לא יגע: ד"ה אין: דף סד ע"ב

יין שנפל על הענבים התלוין באשכולות ידיחם ואם נתלש האשכולות הוו כמבוקעות ואסור: ד"ה ואם: דף סה ע"ב

אין למכור תרנגולת טריפה חיה לעובד כוכבים אלא ימיתנה תחילה:

כלאים אין בטלין ברוב דכל חד היתירא הוא לבד מבשר בחלב דגלי קראי: ד"ה הבגד:

בגד שאבד בו כלאים לא יעשנו מרדעת כו' אבל כל כלאים ידועים מותר וכן כרים וכסתות רק לא יגע בבשרו: ד"ה הרי:

ג' איסורין ערלה הקדש עבודת כוכבים תבלין מצטרפין לאסור הקדירה והעיסה אם נפלו לפחות ממאתים: ד"ה תבלין: דף סו

צלי שנצלה בתנור עם נבילה אסור משום ריח ודוקא בתנורין קטנים או תחת מחבת שטורצ"א אבל בתנורין גדולים שלנו אין לחוש לריח אם אפו פשטי"דא בשר ושל גבינה יחד רק לא יגעו זה בזה וטוב להשים הפסק ביניהן ואם יצא שמנונית איסור ונגע בהיתר אסור או אם יצא שמנונית איסור על הכלי אסור ליתן עליה כל אותו היום אבל למחר שאינו בת יומא מותר וחיטה שנמצאת באחד מן המצות בי"ד בין קודם חצות בין אחר חצות אותה מצה אסורה והשאר מותרות. חמץ אינו אוסר במשהו אלא בשבעה ימים ובתוך ימי הפסח אפילו בתנור גדול יש לאסור כולן דמשהו מיהא איכא: ד"ה רבא: דף סו ע"ב

פת הנאפה בשבת יש להתיר בשעת הדחק וב' ימים טובים של ר"ה יש לאסור: ד"ה אמר רבא:

טעם כעיקר לאו דאורייתא לרש"י ור"ת פי' דהוי דאורייתא תיקו אע"ג דבתר הכי פשיט: ד"ה א"ר יוחנן: דף סז

נותן טעם לפגם מותר ואף בשרצים: ד"ה אמר: דף סח ע"ב

אוכלין חלות דבש של דבורים ואף כי רגלי דבורים מעורבין בהן דכעצמות דשרץ הן: ד"ה ההוא: דף סט

בירושלמי קאמר דבאלף לא בטל שרצים ואין לסמוך עליו במקום שחולק על תלמוד שלנו: ד"ה אידי:

הניח יינו והלך קפנדריא ויכול לחזור מיד מותר בלא הודיע שיפליג אבל ליכא קפנדריא לא דסתמא כהודיעו שהפליג הוי: ד"ה היכי דמי:

הפלגה הוי כדי שיפתח ויגוב: ד"ה מאי שנא:

נכון שאין לסמוך על מגופת טיט אלא יסתום החבית ויתן על הסתימה עור קבוע במסמרות ולכתוב אותיות חציין על העור וחציין על דופני קרשי חביות וכל הברזות יחתוך ויקבע עליהן עור במסמרות: ד"ה מאי: ע"ב:

הא דאסרינן הודיעו שמפליג היינו דוקא שיש לחוש שמא גנב מן היין ונתן מים תחתיו או החליף טוב ברע אבל במקום מעבר בני אדם אפי' הן עובדי כוכבים אין לחוש ולכך אפי' הודיעו שהפליג ולא חיישינן שמא נגע בו ברשעו ודוקא חביות ודרדורין שאין להן אלא פתח קטן ואין קל ליגע בתוכן אבל קנקן או גיגית דקל ליגע בתוכן אפי' אין ריוח לעובד כוכבים חיישינן כיון שהודיעו שהפליג: בא"ד:

לא הודיעו שהפליג לא אסור אלא א"כ יש שלשה ריעותא פתח פתוח וגם ליכא ביזעא בדשא וגם אית ליה לאישתמוטי אבל פתח פתוח או נעול ואיכא ביזעא או בלא ביזעא ולית ליה לאישתמוטי מותר ואפי' בשתייה:

ישראל ההולך להתפלל ואומר כן לעובד כוכבים כלא הודיעו שהפליג דמי: ד"ה שמע: דף ע

רש"י פירש דמשיכה קונה בישראל וכסף בעובד כוכבים ור"ת פירש איפכא ויש לחוש לדברי שניהם והמקנה בהמה לעובד כוכבים לפוטרה מן הבכורה יתן העובד כוכבים כסף לישראל וגם ימשכנה לסימטא או לרשותו של עובד כוכבים ואם אין רשות לעובד כוכבים יקנה לו הישראל חדר בביתו והעובד כוכבים ינעל ויפתח דבהכי קני ליה ואח"כ ימשך העובד כוכבים הבהמה לתוכו: וצריך להקנות לו דבר שיעשה אותה טריפה כגון הראש או הריאה מן הבהמה או מן העובר כשהיא ודאי מעוברת ודי בפרוטה אע"פ ששוה הראש או הריאה כפליים והוי ביטול מקח דאנן סהדי דגמר ומקני כדי לפוטרה: ד"ה רב אשי: דף עא

משפך של עובד כוכבים בעי ניגוב אבל של ישראל ונגיעת עובד כוכבים לא: ד"ה אם יש: דף עב ע"ב

במקום הפסד גדול יש להתיר נצוק ולא בהפסד קטן ונצוק היינו שהיין מקלח מן החבית ונגע עובד כוכבים בקילוח אבל משך הישראל יין מן החבית לכלי שיש בו יין נסך מותר אם יש בחבית ששים לבטל יין שבכלים דבטל בששים: ד"ה א"ל ר"ח:

כלי שיש בו יין כשר ונטל העובד כוכבים הכלי מבחוץ ושפך לחוץ ולא נגע בפנים מה שבחוץ אסור ושבפנים מותר: [ד"ה כחו]:

כששופכין יין מן החבית לא יסייעו העובד כוכבים אלא א"כ יש ישראל שמסייע הרבה עמו וכן כשמטה העגלה לקלח יפה וכשנשאר מעט בגיגית והעובד כוכבים מטה אותה צריך ישראל גדול לסייעו בכחו רב ולא ישראל קטן בסיוע מועט: ד"ה א"ל רבא:

מותר לשתות בקנישקנין ולו שתי פיות אפילו בזמה"ז: ד"ה איכא: דף עג

ראשון ראשון בטל עד שיפול שם כ"כ שאין בהיתר לבטל לאיסור: ד"ה כי אתא:

יין נסך שנפל לבור אחר שנפל שם קיתון מים סלק את מינו כמי שאינו והמים מבטלין: ד"ה חזקיה: ע"ב

דבר שיש לו מתירין לא מיקרי אלא בלא טורח והוצאה: ד"ה טבל:

האוסר במשהו היינו איסורי הנאה ודבר שבמנין ותרנגולת נבילה בטילה בשחוטה והמיקל לא הפסיד. חתיכה הראויה להתכבד בה אינה בטלה:

הגת ומחץ ומשפך של עץ ואבן מנגבן כשאינן מזופפין ובשל עובד כוכבים ושל ישראל מדיחן: ד"ה הגת: דף עד ע"ב

עירוי ככלי ראשון ואין לערות חמין על התרנגולת כשמולגין אותה: ד"ה דרש:

השולח חבית ריקנית ממקום למקום או הן בבית העובד כוכבים טוב לעשות בהן סימן בפנים שלא נתן בה יין: ד"ה רבא:

לנגב לחה אפר ומים ואפר ומים יבשה מים ואפר ומים ואפר ומים הלוקח גיגיות מן העובד כוכבים ינגבן אפילו לא נשתמשו בהן מאשתקד ובדיעבד אין לאסור בלא ניגוב במקום שצריך עירוי כמו בחביות וכיוצא בהן אם שהו בהן יין כשר בלא עירוי מותר בדיעבד דכדי קליפה דבלע בטל בששים: ד"ה איתמר: דף עה

גת לרש"י בהדחה של עץ ואבן ושל חרס ברותחין ור"י פירש דבעי ניגוב וכן ר"ת ועיגול של טיט או אבן שנותנין על הענבים בהדחה:

דורדי ודיקולי צריך ליישנן אבל מפות וסדינין של פשתן ששראום ביי"נ אפילו רותח מדיחן וטוב לכבסן בחמין של אפר ומים: ד"ה דכיתנא: ע"ב

כלים קטנים בעו ארבעים סאה ורביעית בטלוה אך מעיין בכל שהו לא בטלו ור"ת פירש דכלים הלקוחין מן העובד כוכבים בעו מ' סאה אפי' במעיין: ד"ה מים:

טריפ"ד א"צ להטביל אבל ריחים של פלפלין שיש בהן ברזל ואסכלה ושפוד וקרואיל ויעים צריך להטביל:

כלי זכוכית צריכין טבילה ככלי מתכות (ד"ז בגמרא):

קוניא בתוך הכלי צריך טבילה ולא כשהוא בחוץ וכן דלאים המחושקין שיש ברזל בחוץ לחזקן א"צ טבילה כלי שנקב למטה ואין מחזיק רביעית למטה מן הנקב ונתן לעובד כוכבים לתקנו צריך טבילה: ד"ה והלכתא ובדין תיקון כלי לאומן צ"ע בפנים ד"ה אי:

ישראל ששאל כלי מן העובד כוכבים א"צ טבילה אבל שאלו מחבירו שלקחו מעובד כוכבים צריך טבילה: ד"ה אבל שאולין:

משכון שאין ידוע אם משוקע בידו יטבילנו בלא ברכה וטוב להטבילו עם כלי אחר הצריך טבילה: ד"ה או:

מטבילו אחר הגעלה או אפילו קודם הגעלה מי חטאת שנטמאו מטהרין בהן: ד"ה מגעילין:

נשתמש בכלי קודם טבילתו מותר בדיעבד: ד"ה וכולן:

נותן טעם בר נותן טעם ועדיין היתר הוא מותר בכל איסורין: חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת אין מבטלין איסור לכתחילה ליהנות ולאכול מהן: המגעיל כלי ימתין שלא יהא בן יומו או יגעילנו בכלי המחזיק ששים כמוהו ובערב פסח קודם ד' שעות מותר להגעיל כלי חמץ אף בבן יומו: ד"ה מכאן: דף עו

נוהגין להטיל מים על הכלי אחר הגעלתו בקדשים בעי שתי שטיפות: בא"ד:

בת יומו היינו מעת לעת: ד"ה בת יומא:

סכין ששחט בה מקנחה בסמרטוט ושל עובד כוכבים שפה לחתוך בה צונן: ד"ה הסכין: דף עו ע"ב

סכיני דפסחא דהתירא בלעי אפילו נשתמשו באור סגי בהגעלה וסתם סכיני דעובד כוכבים ר"ת התיר בהגעלה וסכינין ארוכין שצולין בהן בשר מלבנן וכן שפוד ואסכלא שאין תשמישן אלא באור: ד"ה אמר:

עבד מותר בכותית: ד"ה אידכר: