רש״ש על מסכת עבודה זרה דף כ״ד עמוד ב

גמרא והתנן פרה וחמור בת ג' (כצ"ל וכמו שהוא ברש"י ותוס') ודאי לכהן כו'. ועפרש"י ולכאורה תמוה דאדרבה מדקתני מכאן ואילך ספק דמשמע דאפי' היא עתה כשילדה בבית ישראל רק בת ג' ויום א' הוה ספק דלמא כבר ילדה בבית העובד כוכבים א"כ ע"כ ילדה לב' שנים ושלשה חדשים ואפי' תאמר שגם בהמה יולדת לשבעה (ובעי' דרבא היא בנדה (כד ב) וגם יולדת למקוטעים עי' בכורות רפ"ג בגמרא) אכתי ע"כ ילדה לב"ש וששה חדשים. ולולי פרש"י הנל"פ בת שלש היינו שלקחה מן העובד כוכבים כשהיא בת ג' ואז אפי' לא ילדה בבית ישראל אלא אחר עבור איזה שנים ודאי לכהן מכאן ואילך ושהתה בביתו כדי עבור וילדה ספק אבל בסוגיא דבכורות שם מוכח כפרש"י ועמש"כ ריש פרה. וצ"ל דהכוונה בדברי ריו"ח מה שאמר גבול י"ל פחותה מבג"ש כו' היינו בתוך ב"ש קודם שתגיע לשנת ג'. אבל ג"ז לא א"ש דא"כ מאי משני על ואת הפרות העלו עולה בפחותה מבש"ש. הלא לרבנן כ"מ שנאמר פר ופרה אינן אלא בני שלש עי' בפ"א דפרה. אולם שם איתא ג"כ דאילים בני שתים. ובב"ק (סה ב) אמרינן דאיל בן יומו קרוי איל ונפקא ליה מדכתיב ואילי צאנך לא אכלתי ע"ש:

שם ר' אלעזר אמר ד' מלך. כצ"ל בל"י:

רש"י ד"ה טורביל. שמעבירין עליו הבהמות כו'. במנחות (כב) פי' דמושכין אותו הבהמות:

רש"י ד"ה טלה חלב. עי' מהרש"א וכ"פ הרד"ק טלה היונק חלב. ונ"ל ראיה מויק"ר פ' כ"ב שאמר שם שהיה מחוסר זמן. וא"ת א"כ מאי מייתי ראב"א מהכא דעולת נקבה כשרה בבמת יחיד הלא ע"כ הוראת שעה היתה מדהקריב מח"ז דפסול אף בבמ"י כדמוכח בתוס' זבחים (יב) בד"ה יום להרצאה. די"ל דראב"א סובר דמשום שהיה עדיין יונק אין הכרח שהיה בתוך ז' ללידתו. ומה שאמר שם עוד היא ועורה. י"ל דסובר כרב בשלהי זבחים דעולת במ"י א"ט הפשט וניתוח ומה שאמר שם עוד ולוי היה פשיטא דל"ק דהא אין כהן בבמה כדאיתא במשנה שם. ועמש"כ שם במדרש בס"ד:

תד"ה פרה. פי' דקודם לכן ודאי לא ילדה ויש לתמוה כו'. ובחולין (מז) ד"ה כל. כתבו אם לא שנאמר דכשיולדת בשנה ב' כו' ושוב לא תלד עד שנה ד'. וצ"ע דא"כ מאי פריך הגמ' כאן:

תד"ה מזמורא. ונל"פ כו'. עי' דבריהם בע"י ביתר באור: