א׳
אל תצאו - בשבת ללקוט:
תלמוד בבלי - מסכת ערכין · דף ט״ו עמוד ב
27 קטעי גמרא, ולצידם רש״י ובן יהוידע ופסקי תוספות ורש״ש ותוספות לפי מהדורת וילנא. טקסט התלמוד הבבלי לפי מהדורת ויקיטקסט, בעברית.
ערכין · דף ט״ו עמוד ב
א׳
{שמות טז } אל תצאו ויצאו אל תותירו ויותירו
ב׳
שנים בשליו ראשון ובשליו שני בשליו ראשון {שמות ט״ז:ג׳ } בשבתכם על סיר הבשר
ג׳
בשליו שני (במדבר יא, ד) והאספסוף אשר בקרבו
ד׳
בעגל כדאיתיה במדבר פארן כדאיתיה
ה׳
אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא מאי דכתיב (תהלים קכ, ג) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה אמר לו הקב"ה ללשון כל אבריו של אדם זקופים ואתה מוטל כל אבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים ולא עוד אלא שהקפתי לך שתי חומות אחת של עצם ואחת של בשר מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה
ו׳
אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זימרא כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר שנאמר (תהלים יב, ה) אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו
ז׳
ואמר ר' יוסי בן זימרא כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו שנאמר (תהלים קא, ה) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית וכתיב התם {ויקרא כה } לצמיתות ומתרגמינן לחלוטין
ח׳
ותנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה
ט׳
אמר ריש לקיש מאי דכתיב (ויקרא יד, ב) זאת תהיה תורת המצורע זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע
י׳
ואמר ריש לקיש מאי דכתיב (קהלת י, יא) אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון לעתיד לבא מתקבצות כל החיות ובאות אצל נחש ואומרות ארי דורס ואוכל זאב טורף ואוכל אתה מה הנאה יש לך אומר להם וכי מה יתרון לבעל הלשון
י״א
ואמר ריש לקיש כל המספר לשון הרע מגדיל עונות עד לשמים שנאמר (תהלים עג, ט) שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ
י״ב
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע ראוי לסוקלו באבן כתיב הכא אותו אצמית וכתיב התם (איכה ג, נג) צמתו בבור חיי וידו אבן בי
י״ג
ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנאמר (תהלים קא, ה) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל אל תיקרי אותו לא אוכל אלא אתו לא אוכל ואיכא דמתני לה על גסי הרוח
י״ד
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע אומר הקב"ה [לשר של] גיהנם אני עליו מלמעלה ואתה עליו מלמטה נדוננו שנאמר (תהלים קכ, ד) חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים אין חץ אלא לשון שנאמר (ירמיהו ט, ז) חץ שחוט לשונם מרמה דבר
ט״ו
ואין גבור אלא הקב"ה שנאמר (ישעיהו מב, יג) ה' כגבור יצא גחלי רתמים היינו גיהנם
ט״ז
אמר רבי חמא בר' חנינא מה תקנתו של מספרי לשון הרע אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה שנא' (משלי טו, ד) מרפא לשון עץ חיים ואין לשון אלא לשון הרע שנאמר חץ שחוט לשונם ואין עץ אלא תורה שנאמר (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו שנאמר (משלי טו, ד) וסלף בה שבר רוח
י״ז
רבי אחא ברבי חנינא אומר סיפר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוח הקדש שנאמר (תהלים יב, ד) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות אלא מה תקנתו שלא יבא לידי לשון הרע אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה ואם ע"ה הוא ישפיל דעתו שנאמר וסלף בה שבר רוח
י״ח
תנא דבי רבי ישמעאל כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים כתיב הכא לשון מדברת גדולות וכתיב בעבודת כוכבים (שמות לב, לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה
י״ט
בגילוי עריות כתיב (בראשית לט, ט) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת בשפיכות דמים כתיב (בראשית ד, יג) גדול עוני מנשוא
כ׳
גדולות אימא תרתי הי מינייהו מפקא
כ״א
במערבא אמרי לשון תליתאי קטיל תליתאי הורג למספרו ולמקבלו ולאומרו
כ״ב
א"ר חמא ברבי חנינא מאי דכתיב (משלי יח, כא) מות וחיים ביד לשון וכי יש יד ללשון לומר לך מה יד ממיתה אף לשון ממיתה אי מה יד אינה ממיתה אלא בסמוך לה אף לשון אינה ממיתה אלא בסמוך לה ת"ל חץ שחוט לשונם
כ״ג
אי מה חץ עד ארבעים וחמשים אמה אף לשון עד ארבעים וחמשים אמה תלמוד לומר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ
כ״ד
וכי מאחר דכתיב שתו בשמים פיהם חץ שחוט לשונם למה לי הא קמשמע לן דקטיל כחץ
כ״ה
וכי מאחר דכתיב חץ שחוט לשונם מות וחיים ביד לשון למה לי לכדרבא דאמר רבא בעי חיים בלישניה דבעי מיתה בלישניה
כ״ו
היכי דמי לישנא בישא (רבא אמר) כגון דאמר איכא נורא בי פלניא אמר ליה אביי מאי קא עביד גלויי מילתא בעלמא הוא אלא דמפיק בלישנא בישא דאמר היכא משתכח נורא אלא בי פלניא [דאיכא בשרא וכוורי]
כ״ז
אמר רבה כל מילתא דמיתאמרא באפי מרה לית בה משום לישנא בישא אמר ליה כל שכן חוצפא ולישנא בישא אמר ליה אנא כרבי יוסי סבירא לי דאמר רבי יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי אמר
מקור: ויקיטקסט - תלמוד בבלי, רישיון CC BY-SA 3.0. תלמוד בבלי, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
רש״י · דף ט״ו עמוד ב
ב׳
בשליו ראשון - כשהתחיל המן לירד היה שליו יורד עמו כדכתיב (שמות טז) ויהי בערב ותעל השליו וגו' ובבקר היתה שכבת הטל וגו' ולאחר זמן מרובה התאוו יותר:
ד׳
במדבר פארן - מעשה מרגלים:
ה׳
של עצם - שינים: מה יתן לך ומה יוסיף לך - עוד הקדוש ברוך הוא שמירה שלא תספר לשון הרע:
ו׳
האומרים ללשוננו נגביר כמי שאומר מי אדון לנו דכופרים בעיקר:
ח׳
למצורע מוחלט - אלמא אצמית דמתרגם לשון חליטה היינו צרעת:
י״ג
אותו לא אוכל - בהאי קרא לעיל כתיב מלשני בסתר רעהו: על גסי הרוח - להא דרב חסדא דבהאי קרא דאותו לא אוכל כתיב נמי גבה עינים:
י״ד
נדוננו גרסי':
ט״ז
וסלף בה - מי שסולף בה וחפץ לסלקה שלא תהא בו עוד ישבור רוחו:
י״ז
כרתו - לשון כרת:
כ׳
הי מינייהו מפקא - הא בכולהו כתיב גדולות הלכך כולהו אתו:
כ״א
לישנא תליתאי - זה לשון הרכיל שהיא שלישית בין אדם לחבירו לגלות לו סוד: לאומרו - לרכיל עצמו שמתוך מריבה שנופלת בין השנים הורגין זה את זה והורגין גואלי הדם את הרכיל שההרג בא על ידו:
כ״ה
דבעי מיית בלישניה - יעסוק בדברי שטות ונבלה: דבעי חיי בלישניה - יעסוק בתורה:
כ״ו
נורא בי פלניא - דמשמע עשיר הוא וכל שעה מצוי אש בביתו לבשל תבשילין: גלויי מילתא בעלמא הוא - הואיל ואינו אומרה בלשון הרע אלא מגלה לאותן שמבקשין אור לכו לבית פלוני:
כ״ז
דמיתאמרא באפי מרה - שהמרגל אומרה בפני האומר עליו: וחזרתי לאחורי - לראות מי יעמוד אחורי שאף בפני הבעלים אני אומרה אלמא לאו לישנא בישא חשיבא. ל"א שאם באו הבעלים ואמרו למה אמרת כן לא חזרתי בי לאמר לא אמרתי אלא בפניהם הודיתי:
רש״י · מהדורת וילנא, נחלת הכלל
רש״ש · דף ט״ו עמוד ב
א׳
גמרא שנים בשליו בשליו ראשון ובשליו שני כו'. כצ"ל:
ב׳
שם אר"ח אמר מר עוקבא כל המספר לה"ר אומר הקב"ה לשר כו'. נראה דצ"ל ואר"ח כו' בו':
ג׳
שם מה תקנתן של מספרי לה"ר כו' ואין עץ חיים אלא תורה כו'. כצ"ל:
ד׳
שם לשון תליתאי קטיל תליתאי כו'. עי' רש"י ותוס' וח"א שנדחקו. ול"נ לפרש עפ"י הירושלמי דפ"ק דפאה (וכ"ה במ"ר ר"פ אמור ור"פ חוקת ופ' שופטים) וז"ל ולמה הוא קורא אותו שלישי שהוא הורג שלשה כו' ע"ש. וזהו שאמר כאן לשון תליתאי ר"ל מדוע נקרא כן. ומשני קטיל תליתאי כו':
ה׳
שם למספרו ולמקבלו ולאומרים עליו. כ"ה בע"י וכן ברמב"ם פ"ז מהלכות דעות ה"ג. ונראה דגי' רש"י היה לאומרו תחת למספרו שלפנינו וכלשון הרמב"ם שם. ובזה לא נצטרך להגה' בדבריו:
ו׳
שם (בסה"ע) אנא כר"י סבירא לי. כצ"ל:
ז׳
תד"ה ואמר ר"ל. אמר גרסי' ול"ג ואמר כו'. ול"נ ליישב הגירסא ואמר דר"ל דכן אר"ל ג"כ דצרעת באה על לה"ר. וגי' הרי"ף והרא"ש בפ"ב דשבת והיינו דאר"ל כו':
רש״ש · מהדורת וילנא, נחלת הכלל
תוספות · דף ט״ו עמוד ב
ב׳
התאוו תאוה - פרש"י התאוו יותר משמע שלא פסק להם השליו רש"י והר"ר יוסף קרא. פירש שפסק להם השליו ראשון והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה לפי שלא היה להם שליו וירד להם שליו שני:
ט׳
ואמר ריש לקיש מאי דכתיב זאת תהיה תורת המצורע תורת מוציא שם רע - אמר גרסינן ולא גרסי' ואמר דהא ריש לקיש לא אמר כלל לעיל:
כ״א
לישנא תליתאי - פרש"י לשון שלישי של רכיל מגלה סוד ואני מצאתי כתוב לישנא תליתאי שהקיפה הקב"ה אחת של עצם ואחת של בשר והוא שלישי בתוכם:
תוספות · מהדורת וילנא, נחלת הכלל
מפרשים נוספים על דף ט״ו עמוד ב
כל אחד מהם ארוך מכדי להיכנס לעמוד הזה, ולכן הוא מוצג בעמוד משלו.
דף יומי: ערכין דף ט״ו נלמד ב־2.12.2026 · הדף היומי היום
על העמוד הזה
תלמוד בבלי ערכין ט״ו ע״ב, מתוך מסכת ערכין. התלמוד הבבלי הוא יצירת היסוד של התורה שבעל פה - דיוני האמוראים על המשנה, ערוכים דף אחר דף. הטקסט מוצג לפי מהדורת ויקיטקסט החופשית, ולצידו רש״י ובן יהוידע ופסקי תוספות ורש״ש ותוספות ממהדורת וילנא - שני הפירושים שנדפסו מאז ומעולם משני צידי הגמרא בדף.
מקור: ויקיטקסט - תלמוד בבלי, רישיון CC BY-SA 3.0