בחודש השלישי לצאת ישראל ממצרים באו מדבר סיני ויחנו נגד ההר. ה' אמר אל משה כי אם ישמעו בקולו ״וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים... וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ״. העם ענה פה אחד ״כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה״. משה ציווה את העם להתקדש ולכבס שמלותם לקראת היום השלישי, ולהגביל את ההר לבל יעלו בו.
ביום השלישי בהיות הבוקר ״וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד״, וכל העם חרד. הר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש, וההר חרד מאוד. משה עלה אל ההר, וה' דיבר את כל הדברים.
עשרת הדיברות נאמרו: ״אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״, איסור עבודה זרה, לא לשאת את שם ה' לשווא, זכירת השבת, כיבוד אב ואם, ואיסורי רצח, ניאוף, גניבה, עדות שקר וחמדה. העם ראה את הקולות ונע מרחוק, ואמר למשה ״דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה״. כך ניתנה התורה לישראל, ברית בין ה' לעמו.
מתן תורה הוא רגע הברית המכונן: עם שיצא מעבדות מקבל חוק ואחריות. עשרת הדיברות מציבים יסוד לחיים שבין אדם למקום ובין אדם לחברו, ומעצבים מוסר לדורות.