ספרי דברים · סימן צ״ד

הכה תכה. מנין [שאם] לא יכלת להמיתו במיתה האמורה בו, המיתו באחת מכל מיתות האמורות בתורה, בין חמורות בין קלות - ת"ל הכה תכה. [ו]מנין שלא ירד ויצא - ת"ל הכה תכה.

את יושבי העיר (הזאת) [ההיא]. ולא יושבי עיר אחרת.

מכאן אמרו (סנהדרין קיא), "החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום, ולנה בתוכה והודחה עמהם, אם נשתהה שם שלשים יום - הרי היא בסייף וממונם אבד; פחות מכאן, הם בסקילה וממונם פלט".

החרם אותה. פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה.

ואת כל אשר בה. לרבות נכסי צדיקים שבתוכה. מכאן אמרו, נכסי צדיקים שבתוכה אבודים, ושבחוצה לה (פלוטים) [פליטים]; ושל רשעים - בין (מתוכה) [בתוכה] ובין בחוצה לה אבודים.

ואת בהמתה. ולא בהמת הקדש.