ספרי במדבר · סימן פ״ב

ויסעו מהר ה' שלשת ימים אפשר לומר כבר נאמר אחד עשר יום מחורב (דברים א) ומה ת"ל ויסעו מהר ה׳ מלמד שהלכה שכינה בו ביום שלשים וששה מיל כדי שיכנסו לארץ משלו משל למה הדבר דומה לבני אדם ש יוצאי׳ למלחמה בשעה שהם יוצאים הם שמחי׳ וכל זמן שהם מתיגעי׳ ידיהם מתרשלות אבל ישראל אינו כן אלא כל זמן שהם מיגעים הם שמחים ואומרים נלך נירש ארץ ישראל: וארון ברית ה' נוסע לפניהם אמרו אבותינו חטאו נגזרה עליהם גזרה במדבר הזה יפלו פגריכם (במדבר יד) אבל אנו לא נחטא ונמות ונלך ונירש את א'י: וארון ברית ה׳ נוסע לפניהם ארון זה שיצא עמהם במחנה היו בו שברי לוחות שנאמר וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה ר' שמעון בן יוחי או' (וארון) ברית יי' נוסע לפניהם למה נאמר אלא וארון ברית ה' משל לאנטיקוסר שהיה מקדים חיילותיו מתקן להם מקום שישרו כך היתה השכינה מקדמת לישראל ומתקנת להם מקום שישרו: לתור להם מנוחה מה ת"ל לפי שנאמר וישמע הכנעני מלך ערד [וג'] (במדבר כא) כיון ששמעו כנענים שמתו מרגלים אמרו מתו מרגלים שלהם נלך ונלחם בם ר"ש בן יוחי אומר כי בא ישראל דרך האתרים כיון שמת אהרן אמרו מת כהן נחל שלהם הלך התייר הגדול שלהם ועמוד הענן שהיה עושה (עמהם) מלחמה הרי שער שנלך ונלחם בם ר' שמעון בן יוחי אומר גנות גדולה היתה, כידן של ישראל בשעה שאמרו נשלחה אנשים לפנינו (דברים א) אמר להם המקום אם כשהייתם בארץ ערבה ושוחה זנתי ופרנסתי אתכם כשאתם נכנסים בארץ זבת חלב ודבש עעכ"ו שאזון ואפרנס אתכם: