תורת נתנאל · חלק ל״ג סימן ח׳

ועל דבר שאלתו בגין מ' תקון עירוב שמה, מאחר שאביו המנוח ז"ל עסק במצות תיקוני העיר ונתן לפקידי העיר עשרה ר"ט, והמה ידעו שכל כוונתו כדי להתיר טלטול היהודים בשבת, א"כ השכירו ליהודים היושבים שמה רשותם, ושכירות סתם מועיל אעפ"י שלא פירוש לו שהוא להתיר טלטול, אף כי בנדון זה, ופקידי העיר המה כשכירו ולקיטו של הדוכסים והשרים והגמונים. גם יש לי סברא וקושיא אלימתא למה צריכין אנחנו למכור רשות בזמן הזה, הלא דירת נכרי אינו אוסר אלא מטעם שמא ילמדו ממעשיו (עירובין סב ע"א), וכמו שהתירו חז"ל עכשיו ריבית דנכרי מאחר שטעם הוא שמא ילמוד ממעשיו, ועכשיו שאי אפשר לנו להשתכר בשום משא ומתן אם לא שנתן ונשא עמהן א"כ לא שייך שמא ילמוד ממעשיו טפי משאר משא ומתן (תוס' בבא מציעא דף ע ע"ב ד"ה תשיך), וכמו כן בנדון דידן דלא שייך בזה ילמוד ממעשיו יותר משאר מו"מ. אך אם יוכל לשכור מן השררה מוטב, אבל אם יש לתלות שכבר נשכר הרשות מן השררה, או לפ"ד אם הוא דבר שא"א, נוכל לסמוך ע"י סניף הנזכר, אם נעשה הצורת הפתח בכל פרצה ופרצה, אם לא שאותו פרצה הוא פתוח לגינה או לחצר שהא מוקף מחיצה. ועוד אחרת ראיתי בשו"ת חכם צבי (סימן ו') כגון אם מת גזבר המלך שהשכירו ממנו ואח"כ בא גזבר אחר שצריך לשכור ממנו שוב שנית, אמנם שאר מחברי שו"ת השיגו עליו, והלכה כדברי המיקל בעירוב. עם היות בהך טעמא שמא ילמוד ממעשיו לא להלכה למעשה, כי מה לי לחדש דבר חדש שמתמי' העולם בו. עכ"פ את עצמו תקנתי שמותר לו לטלטל בעירוב, אך יראה לתקן כתיקון ישר כל מקום שפתוח אפילו בין הבתים, אם פתוח במקום שלא מוקף מחיצות, ודי בזה.