תורת נתנאל · חלק י״ט סימן ה׳

ג. מה שכתב שעיקר קושיתו על נחלת שבעה גם על הגה"ה בח"מ סימן פ"ז על מה שמשביעין עכשיו האלמנה בנקיטת חפץ, לא עליהם תלונתו כי אם על פסקי מהרא"י (סימן ל"ו) שמבטנו יצאו הדברים, שהוא בעל הוראה אחרון שרבים מעידים עליו שהיה גדול בתורה עד למאוד. וע"כ נ"ל דהיינו טעמ', דס"ל כדעת הרא"ש וטור כשהיא חנוונית ותובעת כתובתה משביעין אותה שלא תפסה מעצמה ושלא התפיס לה בעלה צררי, ושניהם שבועות עיקרים הן ולאו משום גלגול, כמו שכתב בית שמואל סימן צ"ז, ושבועת חנוונית שבועות הדיינין הן וצריך נק"ח, ומה"ט הקדים בעל נחלת שבעה שבועה זו שלא תפסה היא מקודם שבועות צררי, באשר שמשביעין אותה בנק"ח בגין שבועה זו, ודלא מכרה או מחלה כתובתה נמי עיקר שבועתה היא כמו שכתבתי בשם רמב"ם שלא הביא רק עיקרי שבועות ולא ג"ש. ומה שכתב חלקת מחוקק בסימן צ"ו ס"ק י"א דהוי גלגול שבועה אינו מוכרח. ומה שהקשה (החלקת מחוקק) אע"ג דהכתובה בידה, הלא הבית יוסף גם הב"ח כ"א לפי דרכו מתרצים היטב. גם סדר השבועות לפי נחלת שבעה המה מסודרים יפה כפי המשך הזמן, דתפיסת צררי אינו אלא סמוך למיתה, ואינך שבועות שייכים אפילו בחיי בעלה. בכן אין לזוז מנוסחת בעל נחלת שבעה, וכל מה שאנו יכולים לקיים המנהג צריך לימוד, כדי שלא יאמרו ההמון שהוא כשני תורות וכל אחד בונה במה לעצמו וזהו חילול השם.