תורת נתנאל · חלק י״ח סימן ו׳

א. מה שרצה לתרץ על קושייתי על הרי"ף, וז"ל, אין בו ריח קושיא דבלא"ה צריכין לתרץ קושית הרא"ש על הרי"ף, וע"כ צ"ל דס"ל דע"י שנעשה השטר בקנין, העדים מפקיעין לקלא, עכ"ל. הן אמת שיש לתרץ הרי"ף על פי ב' סברות שכתב הרא"ש גופא, דבלי קנין אין דעתו לשעבד נכסיו מיד עד שיבא המעות לידו, או דאף שדעתו לשעבד נכסיו מיד מ"מ אין העדים מוציאין קול אא"כ נעשה בקנין אז העדים מפקיע לקלא. אך לשון האלפסי מורה כפירוש ראשון הנ"ל, דזה לשון הרי"ף, בשטרי הקנאה פי' שטר שיש בו קנין שמשעה שקנו מידו של לוה שיש בידו למלוה כך שיעבד ליה למלוה נפשיה וכדין טרף, אבל שטר שאין בו קנין דלא שיעבד ליה נפשיה עדיין אין כותבין ללוה כו', עכ"ל, וכ"כ בחידושי מהר"ם שיף ז"ל דדעת הרי"ף ז"ל דוודאי עדים החתומים מפקיעין לקלא רק דאין דעת המלוה לשעבד לו נכסיו מהיום רק ע"י קנין מקנה לו נכסיו מעכשיו אף אם ילוה לו לאחר זמן מרובה, וכדדייק לשון הרי"ף ז"ל שמשעה שקנו כו' שיעבד ליה למלוה נפשיה אבל שאין בו קנין דלא שיעבד ליה נפשיה כו', ועל זה היה סובב והולך קושיתי מסימן קצ"ה. עכ"פ צהבו פני מגיל כי ראיתי שנענע לי ראשו הטהור בהשגותי על הסמ"ע כי כנים דברי.