תורת נתנאל · חלק י״ז סימן ז׳

עוד השיג על הנזכר, שמן הראוי להשביעה שלא התפיס לה הבעל צררי ואח"כ שלא התפיסה בעצמה, שזה גלגול שבועה. אני אומר כל זה אינו אלא באשה שעוסקת בפלכה ובעיסתה אבל באשה הנושאת ונותנת בתוך הבית הבעל בעצמו יוכל להשביע אותה בטענת ברי לכ"ע, וכל מה שאביהם יכול לטעון אנן טענינן בשביל היתומים, ורוב נשים דידן נושאות ונותנות. אח"כ מצאתי סברא זו בבית שמואל סימן צ"ז. נמצא מזה שכולם עיקרי שבועה הן ולא מצד גלגול, וע"פ הנחה זו זה סדר הנכון בנוסח הנחלת שבעה, כי חששות הללו מחלה ומכרה והתפסת צררי בעצמה זה בזמן הקודם בחיי בעלה, אמנם שהתפיס לה צררי חששא זאת מאוחר היא סמוך למיתה. ע"כ אין לחדש נוסחה אחרת, ומנהג של ישראל תורה, בפרט מנהג שנקבע ע"י גדולי ישראל, ומעולם נהיגן כך כל הרבנים וגדולי ישראל. על כל זה היתה דבריו בעסק זה לנחת, שנתעורר בזה מה שלא הרגיש א' מאחרונים, וכגון זה צריך לפנים. וידקדק היטב בדברי כי מאהבת הקיצור אני, וסמכתי על המבין, לולי זאת היה ספרי על הרא"ש כפלי כפלים לתושיה, ולעולם ישנה דרך קצרה, וה' יאריך ימינו.