תשובות רבי עקיבא איגר · חלק צ״ג סימן ג׳

ואך צריך דקדוק היטב בלשון התנאי שיהי' בכל הלכותיו ובפני ב' עדים כשרים בשעת הקדושין והחופה, ומחששא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות יחזור ויתנה בפני ב' עדים רגע קודם הביאה שיהא הבעילת מצוה על תנאי ויאמר אז בפני ב' עדים שעל התנאי הזה יהי' כל בעילותיו, וישבע עד"ר שלא יקדשנה עוד אח"כ ולא יבטל לעולם התנאים האלו, דעי"ז ליכא חששא על שאר הבעילות דא"א עושה בב"ז וגמר ובא לשם קדושין, אף שבטל לתנאי כיון דנשבע י"ל דאי עביד לא מהני, ואף להפוסקים דבשבועה שבודה האיסור מלבו אמרינן אי עביד מהני, מ"מ ל"ש לומר דסתמא בועל לשם קידושין שלא יהא בעילת זנות, די"ל אדרבא חזקה דלא יעבור על שבועתו ולא בעל לשם קידושין. ולדעתי טוב שיעידו העדים כן בפני הב"ד שכך וכך התנה, והב"ד יחתמו הגב"ע שיהי' ביד האשה בירור במעשה ב"ד, דאולי ילכו העדים למדה"י ואם יתנו לה עדות בכתב יש לדון בזה מדין עדות מפי הכתב, כך היה דעתי, אבל מי אנכי לסמוך על דעתי הקלושה והנמוכה, וטוב לצרף לזה איזה גדולים מ"ש רו"מ לסמוך לצרף דעת רש"י והנ"י דבליכא אח אחר חולצת מהאלם, ודימה לסברת הראב"ד בסומא דהוי כדיעבד, שגג בזה, דזהו אמת אם היה הדין דחליצת אלם מהני בדיעבד היינו דנין ג"כ דבליכא אח אחר הוי כדיעבד, וזהו סברת הראב"ד בסומא דקתני להדיא בברייתא חולצת מהסומא חליצתה כשרה, וע"כ הטעם דבעינן רק רקיקה בפניו ולעיני העדים, אבל לא לכתחילה, וכמ"ש הרמב"ם, מוכרחים אנו לומר דחז"ל חששו להחמיר דבעינן רקיקה לעיני היבם, אבל מ"מ ס"ל לחז"ל דלא הוי דרש גמור, ומעיקר הדין בעינן רק בפניו ולא לעיניו, מש"ה דיעבד כשר, לזה דן הראב"ד דה"ה באין לו אח אחר הוי כדיעבד, משא"כ באלם דמדינא פסול, דאינו בואמר ואמרה פשוט דאף דיעבד פסול, אם כן מה מהני אין לו אח אחר, ולזה בודאי דברי רש"י והנ"י תמוהים וכמו שתמה התי"ט וישוב של מעכ"ת נ"י בטל מעיקרו, ואין כאן צד סמיכה. ומ"ש מעכ"ת להביא ראי' מדברי המ"ל (פ"ד מהל' יבום) דרקיקה עדיפא מקריאה, וכיון דקיי"ל כהראב"ד דרקיקה אינה מעכבת וסומא חולץ באין לו אח אחר כ"ש באלם גם בזה לא דק, דהמ"ל כתב רק לסתור טעם דהה"מ בכוונת הראב"ד דרקיקה אינה מעכבת, דמשמע דוירקה בפניו הוי כמו לעיניו והוא דרש גמור אעפ"כ מהני דין דיעבד דרקיקה אינה מעכבת, ולזה יפה הקשה, דהא אפילו קריאה דגריעה מיניה מעכב באלם ומטעם אין ראוי לבילה מכ"ש ברקיקה בסומא דאין ראיה לרקיקה, אע"כ דהוא מטעם אחר, דמעיקר הדין בעינן רק רקיקה בפניו ולא לעיניו, כל זה פשוט א"כ אדרבה ראיה לנ"ד דלענין קריאה ליכא צד קולא ומה"ט אף דבד"מ הביא דברי הנ"י מכל מקום בספר המפה השמיטו, וכל האחרונים לא הביאו כיון דהם דברי תימא: