תשובות רבי עקיבא איגר · חלק צ״ב סימן ג׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

אף דהב"ש כתב שם טעם כיון דעד מפי עד כשר בעדות אשה ובנ"ד עוד לא ברירא לן דמהני עמפ"ע (ולפנינו נדבר מזה), מ"מ דברי הב"ש נראו מגומגמים, דמ"ש הטעם דבעלמא לא מהני קיום בע"א דהוי עד מפי עד, תמוה, דא"כ גם בב' עדים בקיום להוי עמפ"ע, א"ו דאין שייכות ענין עד מפי עד לדהכא, דהא עדי הקיום לא על מנה שבשטר הן מעידין רק על הכרת החתימות ובזה הוי עדות מפי עצמן ולא מפי אחרים, והא דאין ע"א נאמן בקיום בעלמא, הטעם דע"א לא מהימן כמו בכל עדות דעלמא רק בעדות מת בעלה דבמה דנכתב בשטר גופא ע"א מהימן, ה"נ מהימן על קיום השטר ההוא. א"כ ממילא ה"נ בעדות אחוה דמיתנא דעל גוף העדות ע"א מהימן, ה"נ מהימן לקיים השטר דמעידים דאחוה דמיתנא הוא, בפרט דמעיד על שמו ושם עירו ולדעת רוב הפוסקים סגי בזה, וביותר אם מעיד גיסה שאין דר שם עוד אחד ששמו ר' נטע אשר שם אביו כשם אביו של ר' שאול, א"כ ע"י העדות שיש לר' שאול אח בעיר ההוא ששמו ר' נטע מוכח ע"כ שבעלה ר"נ זהו ר"נ אחיו של ר"ש כיון דמבלעדו לא דר שם איש כזה, וברור אולם אם לא ימצא שם עדות שיש לר' שאול אח ר' נטע בעיר פלוני, ואנו באים לדון רק ע"פ עדותו של גיסה שאמר בפניו אמר בעלה כמה פעמים שיש לו אח בטיצק ושמו ר"ש ס"נ, אף דבעלה נאמן בזה להתירה בחליצה על ידו במיגו דבידו לגרשה כמו דנאמן לומר זה בני מה"ט, מ"מ זה שמעיד כן מפי בעלה הוי עמפ"ע, בזה צ"ע טובא לדינא, אם בעדות אחוה דמיתנא מהני עמפ"ע, דבפוסקים לא נזכר מזה והנה מסברא אין לנו ללמוד לדמות לעדות אשה שמת בעלה, דהתם עדיפא דשייך בה דדייקא ומנסבא, כדמוכח מהא דס"ל לחד מ"ד יבמות (דף ל"ט) דפליגי ר"א ורבינא בעדות אחוה דמיתנא, דבעדות אחוה דמיתנא בעי ב' עדים, הרי דגרע מעדות מת בעלה יהיה מאיזה טעם שיהיה, אם כן יש לומר אף לדידן דקיי"ל דע"א ואפי' קרוב ואשה נאמן, מ"מ י"ל דעמפ"ע גרע בפרט שהרי עיקר הטעם דגלוי מלתא בעלמא הוא והרמב"ם (ספ"ד מהלכ' יבום) ביאר הדבר שזהו דבר שעשוי להתגלות הוא עכ"ל, נראה דהטעם דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי אינשי דמתירא דיאחז ויתבדה אם כן יש לומר דבעד מפי עד לא שייך כלל שיהא נתפס כשקרן, בפרט כשמעיד מפי עד שכבר מת.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.