תשובות רבי עקיבא איגר · חלק פ״ח סימן ל״א

גם מ"ש המהרי"ק (שורש פ"ב) לדייק כן מדברי תשו' מיי' המתחלת נחנו נעבור חלוצים, דמדכתב אי מהימן וכו' ומאי מספקא הא ודאי מהימן ליה והלא צעק וזעק וכו', אני בעניי איני יודע האשם מבואר שצועק שיעמדו הב"ד על הבירור, אבל לא שמאמין לו, ולזה אחרי דבלא"ה לא הובא זה רק בהרשב"א ולא בשאר פוסקים, ולשון הרמב"ם שדבר זה אמת, לא משמע כן וכנ"ל, וגם י"ל דהרשב"א לא ס"ל כן רק לסניף וכדמשמע מתשו' הרשב"א (סי' קי"ח) דדן דין דהימניה בנכרי המעיד דבפשוטו ל"ש לומר דמהימן לי' כבת ר"ח דאינו משקר, ואף דאפשר לדחוק דמוחזק אצלו זה הנכרי דאינו משקר ואינו בכלל אשר פיהם וכדמשמע מלשון התשו' במיוחסות הנ"ל שכיון שבעל עבירות הוא מה ראה להאמינו ואמרינן דעילה מצא וכו', משמע דאי ליכא למתלי בעילה שייך לומר דמאמין ליה כבת ר"ח, מ"מ סתימת דברי הרשב"א לא משמע כן, גם י"ל דכוונת הרשב"א רק למעט לאפוקי דאם מאמין לו מצד שהיא נחשדת בלא"ה וקרוב לו להאמין כההיא נידון דהרשב"א שהיתה פרוצה, אבל המעשה שדברה עמו בשוק אינו מורה לעבירה בעת ההיא, או דממעט ג"כ במאמין לו מחמת שהוא אדם כשר, אבל כעין נ"ד דהמעשה הכיעור מורה לעבירה בפועל ומכח מאמינו י"ל דמקרי הימני'.