תשובות רבי עקיבא איגר · חלק פ״ח סימן כ״ה

ובפרט בנ"ד דהימנה הבעל ונעשית לו חד"א כמ"ש תו' נדרים, אלא דהרמ"א (סי' קט"ו ס"ז) כתב וי"א שא"י לומר שמאמין להעד אלא א"כ מאמין לו ג"כ בשאר דברים אבל אם אינו מאמין לו בשאר דברים רק בדבר זה משום דבלא"ה נחשדת לו קצת לא נאסרה עליו, והוא ממהרי"ק (שורש פ"ב) שכ"כ בשם הרשב"א והיינו למ"ש במיוחסות (סי' קל"ג) על הימני' ג' התירים, א' דאין מקבלין ממנו, דמתוך דארגיל קטטא שקורא משקר ומה דאמרינן אי מהימן לך זיל אפקה, לא לאסרה עליו ד"ת קאמר שהרי אפילו קינא לה ואיכא ע"א בטומאה דודאי לכאורה מאמין להעד אפ"ה אינה נאסרת עליו ואפילו עד טומאה אחר קינוי וסתירה חידוש הוא, אע"פ דלכאורה מאמין לו, א"ו דחייב לאפוקה רק לצאת יד"ש, אבל זה שמרבה עלילות רגלים לדבר שאינו מאמין לה, אלא שעושה עצמו כמאמין כדי לגרשה לא אמרינן דתצא הב', כי מה דפרשת באם מהימן לך כבתרי אי אינש מהימן אצלך בכל דבר כשנים שאינו משקר יפה אמרת, דאלת"ה הו"ל לומר אי מהימן לך דעבדה איסורא ולא הו"ל למתלי בנאמנותו של העד, ומהימן לך דהכא דקים ליה בגויה כדאמרינן בפ' הכותב בבת ר"ח לרבא, אבל זהו שחשוד על עבירות מה ראה זה להאמינו, ואפילו אמר שמאמינו אנן סהדי דאינו אלא מחמת עילה שמצא עליה לגרשה, או מחמת חשד האשה וכו', ג', ועוד מסתברא לי דלא אמרינן אי מהימן לך אלא באינה מכחשת וכו', אלא דהרמב"ם ז"ל כתב אפילו שמע מפי עבד מפי שפחה כל שדעתו סומכת עליו חייב להוציאה, וצ"ע בדבריו ועוד דכל זה אין לך בדברים אלו, וכל שעה מחזר עלילות דברים כדי לגרשה אינו נאמן לומר שמאמינו כבי תרי, וכוונת המהרי"ק לההיתר ב' של הרשב"א, ואף (דבסי' אלף רל"ז) לא נזכר הך היתר אפשר דהשמטת הדפוס הוא, וכאשר הראינו לעיל דבתשו' זו נשמט הדבר בדפוסים מדבריו שבמיוחסות.