ואף דיש לחלק דדוקא בתרומה דרבנן דשורש האיסור דרבנן אבל הכא דאיסור חללות לכהונה דאורייתא אלא דהחשש הוא דרבנן זהו חמור יותר, ומוכח כן מדברי הב"ש (סי' ד' סק"מ) דבתחילה הביא לדברי הב"ח הנ"ל והוסיף דאף למהרי"ו דס"ל בדעת הרמב"ם דאפילו בדרבנן חיישינן למדאפקרה, מ"מ כיון דהרא"ש והרשב"א ס"ל דל"ח כלל למדאפקרה בדרבנן עבדינן כוותי', ומיד כתב דבפנויה שזנתה עם כשר בחד רוב סגי, ולכאורה דבריו סותרים מיני' ובי' דלמ"ל חד רוב, הא אפילו ברוב פסולים לתכשר, דהא מדאורייתא אף אם ידענו דאפקרה נאמנת בברי וח"כ ולגבי דרבנן הא ל"ח למדאפקרה, אע"כ כיון דעיקר ושורש האיסור דאורייתא אלא דמדאורייתא ל"ח משום ברי וח"כ זהו חמיר יותר.
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק פ״ה סימן כ׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
