לענ"ד נראה ביותר דיש נמי ראיה משם להתיר, דהרי הטור לא אתי עלה רק מדין דאין הגעלה לכלי חרס, ממילא מבואר דבכלי מתכת מותר ומה"ט מ"ש בני הגנ"י דאף לפי חד טעמא בב"י דכיון דחלב עם בשר הוא איסור אינו בדין שיהא הוא גורם היתר, דמ"מ בנ"ד ל"ש כן, דהא בשר טמא לא הוי בב"ח לענ"ד אף אם היה בשר טהור היה מותר, מדהקשה הטור רק מכח דאין הגעלה לכלי חרס והיינו דסברת הב"י שייך רק היכי דליכא למיתי עלה מדין הגעלה, אלא דהבשר שנשאר הוקלש על ידי חלב, בזה אמרינן דאין בדין דחלב יכשיר הבשר, אבל היכי דמדין הגעלה הוא, מעולם לא הוכשר הבשר על ידי החלב, אלא דהכלי הוכשר דאין בו עוד טעם בשר:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק פ״ג סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.