תשובות רבי עקיבא איגר · חלק פ׳ סימן ד׳

אמנם זהו כדעת חותני רופ"מ נ"י, ולדידי חזיא לי דמבואר בהיפוך בשו"ת הר"ן (סי' כ"ט והובא בקצרה בב"י סי' קע"ד) דמבואר שם להדיא שהיה המעש' ראובן השכין לשמעון שדהו בנכייתא, והתנו שראובן יחזור וישכור השדה מן יכין בן שמעון בסך אלף ר"ט, ועשה שטר לשמעון בסך זה לה' שנים, ומתו שמעון ובנו יכין ושאול בן יכין גבה האלף ר"ט, ופסק דהוי ר"ק, דזהו שהתנה שמעון שיחכור מיכין בנו הוא רק מדין ערב והדין דיוצא בדיינין, ויכול לנכות בעד החוב אלף ר"ט עיי"ש, ולכאורה קשה נימא דמה שגבה שאול בן יכין האלף ר"ט היינו בשביל שיעבוד שנשתעבד ראובן ליכין אביו וכגבאם אביו דמי, דאם היה אביו בחיים וגבה אותם לא היה צריך הוא להחזיר דהא הוא אינו המלוה רק שמעון היה מחוייב להחזירם, דמה שנתן ליכין עפ"י דיבורו הוי כקבלם הוא מדין ערב, א"כ נדון דקבלת שאול הוי כמו יכין בעצמו, ואח"כ יגבה הקרן בירושת אביו שמעון דאף דעל שמעון היה מוטל להחזיר, מ"מ לגבי זה הוא בכלל לבריה לא אזהר דאף דהיורש בעצמו לוקח הריבית, מ"מ הא הך קבלה אינה בשביל שמעון רק בשביל יכין אביו דאין עליו חיוב חזרה כלל, ואם הי' יכין קיים וקבל השכירות, ואח"כ היה מת שמעון אביו לכאורה ג"כ הדין הכי דיגבה הקרן בשביל אביו, אע"כ היכי דעדיין לא גבה הקרן יכול לנכות ואף במשכנתא כההיא עובדא דהר"ן, ומש"ה יכול לנכות הקרן לשאול בשביל הר"ק שהיה מוטל על שמעון להחזיר, וכיום הזה לרבוי מכתבים אשר עלי להשיב בלתי אפשרי לעיין ולהכריע בדבר: