תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ע״ז סימן ט״ז

ובזה מיושב מה דהביא מרן בשולחנו הטהור דינא דתה"ד, אף דהמחבר בלא"ה פסק בפירות מנוקבים ל"ח דפירשו וחזרו לחורן, היינו דהכא גרע משום קול הטחינה ודאי פורשים, והנה במ"ש דהתה"ד מיקל רק מכח תרתי למעליותא אינו הכרח, דשפיר י"ל דמיקל מחד טעמא לחוד, דספק תערובות לחוד, ואין כוונתו לבטל לחוד מהני, ומה דהוכחנו מתערובות בב"ח וכדומה יש לדחות ולחלק, דוקא באיסור המעורב בלי ניכר ועל כל חד איכא לספוקי שזה איסור, א"כ נקרא על הכל שם איסור, ואין כאן עוד מקום לתקן ההיתר, דהכל מקרי תיקון לאסור, ושאני בדבש דההיתר עומד בפני עצמו דהיינו הדבש, והנמלים בפני עצמו אלא דקשה לבררם, בזה אמרינן דכוונתו רק לתקן דבש דכולו היתר, והכי נמי בחיטים המתולעים דהם בעצמותם אף המתולעים הקליפה החיצונה היתר ועומד בפני עצמו, אלא דמונח בו תולע והוא האיסור, בזה אמרינן דמתקן ההיתר, דהיינו החיטין דעדיין היתר.