ואף לדברי התוס׳ דפירכת הש"ס דיטהרו הכתמים לגמרי, דמדלא ארגשה מוכח דמעלמא הוא מ"מ י"ל ג"כ דלב"ש כתמים מטמאים למפרע ממ"ש שם ד"ה ושרצים דמעלמא, וא"ת הא דתנן כתם שנמצא וכו' הרי דמפשט פשיטא להו דהך סתמא ג"כ כב"ש אתיא, ויצא להם כן מדפרכינן מ"ש ממבוי הרי דס"ל דהך מתני׳ אתיא ג"כ כב"ש, א"כ ה"נ סיפא דהך מתני׳ הרי דא"א בשום אופן לומר דהך מתני׳ דנמצא כתם לא אתיא כב"ש, אע"כ למה דמשני מודה ב"ש בכתמים מ"ט בצפור לא נתעסקה א"כ דנין דהוא מגופה ממילא טמא למפרע דהא לא ידעינן אימת נכתם, וליכא צד קולא רק מטעם חזקה דהשתא ראתה, וא"כ כמו לשנוייא קמא דטעמא דב"ש מחמת חזקה, ואעפ"כ מטמא בכתם למפרע ומטעם שכתבו התוס׳ דלא פלוג בכתם בין לח ליבש ה"נ לאידך שנויא.
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ס״ב סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.