תשובות רבי עקיבא איגר · חלק נ״ט סימן ב׳

מ"ש רומ"פ באשה יולדת שספרה ז' נקיים אחר ימי הלידה, ז' לזכר וי"ד לנקבה וטבלה ואח"כ ראתה דם בימי טוהר ורצה מעכ"ת לדון ע"פ ת' מיימוני סוף הלכות איסורי ביאה. חלילה וחלילה להקל בזה, כי הר"מ כתב שם רק דאין ראיה מדברי הרי"ף שסובר דאין בועלים על דם טוהר כלל מחומרא דר"ז, די"ל דהרי"ף ס"ל הכי בלא טבלה אבל בטבלה ואח"כ ראתה מותרת אבל מ"מ לפי המנהג דאין בועלים על דם טוהר אף בראתה אחר הטבילה לא מהני כמ"ש הרמב"ם (פי"א) וכן דעת הרמב"ן והרשב"א, ואחרי דאנן נגררים בתר המנהג דאין בועלים על דם טוהר גם בראתה אחר הטבילה צריכה ז' נקיים, ומה"ט מקילין אנן שלא לפרוש בליל מ"א לזכר ופ"א לנקיבה כדינא דהגמ' (פסחים דף קי"ג) והיינו דהטעם לעשות היכר דפסקו ימי טוהר וליבון. ולדידן דבלא"ה אין בועלים על דם טוהר אין צריך לזה וכמו שכתב הרמ"א בשו"ת (סי' צ"ד) ואם איתא דבראתה אחר שטבלה בועלים על דם טוהר עדיין אנו צריכים להיכרא זו. ובתשובת נב"י (סי' קי"ג) כתב זה לסניף להקל לענין מכה כיון דהוא רק מחומרת הגאונים, אבל עכ"פ מצד חומרת הגאונים אסור, ומה זה ביקש מעכ"ת להקל [ודברי הנב"י שם שהחמיר בראתה קודם טבילה דמדינא אסור דכל נשים שלנו יולדות בזוב אינו מוכרע דאף דהויין יולדות בזוב וקיי"ל כב"ה דביומי וטבילה תליא, היינו דהדם טמא אבל מ"מ מותרת לבעלה וכ"כ להדיא הרמב"ם פ"ז] כן נראה לדעתי העניה: