תשובות רבי עקיבא איגר · חלק נ״ב סימן י׳

אולם נראה לכאורה דגם בכה"ג אסור וראיה מסוגיא החמרים מעלים במקום היוקר כמקום הזול ועי' בתוס' דמיירי דאחריות התבואה בחזירתה על הלוקח ובלא"ה אסור, ולכאורה קשה מה בכך דאחריות על המוכר, ואי דהתם כיון דאחריות המעות בהליכה על החמרים הוי כפוסק אח"כ בהלואה, הא מ"מ י"ל דלאחר שלקחו החמרים התבואה ואז מקרי יש לו מתחיל הפסיקא, לזה צ"ל דזהו נקרא מוזיל גביה דכיון דידוע עכשיו דבמקום המקבל הוא ביוקר והוא מתחייב למסור בידו שם הוי כמוזיל גבי' ואינו דומה לתולה בזמן דמתיקר אח"כ, מה שאין כן זה דמיד הוא ביוקר שם, והוא מתחייב ליתן לו במקום היוקר בשער הזול הוי כמוזיל גביה, א"כ בנ"ד בכל ענין אסור זולת דנימא באמת בנ"ד להתיר דנימא אחר שקנה הוא העורות אז מתחיל הפסיקא וא"כ ממילא אף אם אפשר שיוזל יותר בעיר המקבל מ"מ מותר כמו דפסק המהרימ"ט הנ"ל, אף דגמגמנו קצת בהוראתו מ"מ אין משיבין את הארי. אך אם מיד שמוסר המעות לידו הם באחריות המוכר בזה אסור בכל גווני דהוי כפוסק עמו בהלואה, דאף דס"ל להרמב"ן דמותר לפסוק בהלואה ביש לו אף להוזיל גביה מ"מ בודאי אסור לקצוץ עמו בשעת הלואה שמוזיל גביה בשעת הפרעון ואף אם יקבל עליו שלא לפחות ליתן משער המקום ההוא מ"מ הוי כמוזיל גביה כדהוכחנו מתוס'. באופן דבנ"ד תלוי הכל אם אחריות המעות בהליכה על המוכר בכל ענין אסור ואם אחריות על הלוקח בכל ענין שרי, דיש לומר דהפסיקה נגמר אחרי שקנה זה העורות, והוי כפוסק ביש לו דלכ"ע שרי כנלענ"ד: