תשובות רבי עקיבא איגר · חלק נ״א סימן א׳

בשולי מכתבי לכבוד אבא מארי מ"ו הרב נ"י עומד אני כעת בש"ע יו"ד (סי' ו' ס"ב) השוחט במחובר לקרקע או לגוף כגון צפורן ושן המחוברים בבהמה וכו', תמוה לי למה דהעלה הש"כ לעיקר בחוה"מ (סי' צ"ה) דאדם אתקש לקרקע מקרא דוהתנחלתם, אף דבעבד כנעני כתיב מ"מ ילפינן מסברא דל"ש, א"כ מנ"ל דהשוחט בצפורן המחובר לבהמה דפסול השחיטה הא במתני' קתני רק והצפורן ומפרש בגמרא משום מחובר דלמא מיירי בצפורן של השוחט עצמו והוי כמחובר לקרקע דאמרינן בכל מקום עבד אתקש לקרקע לענין שבועת מודה במקצת ולענין אונאה ומעילה ה"נ הוי האדם כקרקע והוי צפורן מחובר לקרקע, אבל בצפורן של בהמה יש לומר דכשר לשחיטה כמו בכ"מ ובכל הנך הנ"ל בע"ח כמטלטלין, ומה"ת לומר דשחיטה יצא מכללא דהנ"ל ואף דאמרינן בסוגיא (דף כ') למעוטי שן וצפורן, ופירש"י היינו דכשר במליקה ופסול בשחיטה משום מחובר, י"ל דמיירי גם כן בשן השוחט עצמו כנראה מתוס' שם דאפשר למלוק בשן וביותר למה דפירשו הראשונים דשן וצפורן היינו בהיפוך דכשר בשחיטה ומיירי בתלוש, או דשן קאי אכשר בשחיטה ומיירי בתלוש, וצפורן קאי אכשר במליקה ומיירי במחובר, אם כן פשיטא יש לומר דמיירי רק בצפורן דאדם: