אמנם לכאורה גם להרמב"ם ליכא ראיה, למאי דקיי"ל (בש"ע סימן ש"ז ס"ה והוא לישנא דהרמב"ם) דבר שאינה מלאכה אלא משום שבות מותר לישראל לומר לנכרי לעשותו בשבת, והוא שיש שם מקצת חולי עיי"ש, הרי דבמקצת חולי מודה הרמב"ם דשבות ע"י ישראל אסור ואינו מותר אלא שבות דשבות, וע"כ הא דמתיר הרמב"ם שבות ע"י ישראל לצורך חולה, היינו בחולה כל הגוף, ועי' מג"א סי' ש"ז סק"ז שכ' ושבות שלא כדרכה אפי' במצטער שרי, כמ"ש סי' שכ"ח ס' ל"ג עכ"ל, כוונתו דרומז על דינא דסי' שכ"ח ל"ג שהוא דינא דגונח יונק, דס"ל להמג"א דמה דאמרינן גבי גונח במקום צערא ל"ג רבנן, דמשמע במצטער בעלמא אף שאינו חולה כל הגוף, היינו כיון שהוא שלא כדרכה, וא"כ גם להרמב"ם יש לתרץ קושית התוס') הנ"ל, ובאותו סגנון דבלאו טעמא כלאחר יד אף דאין דישה אבגד"ק, מ"מ הוי שבות כדרכה דאסור במצטער בעלמא, להכי נקיט טעמא דכלאח"י דזהו שרי גם במצטער בעלמא:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ה׳ סימן י״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.