תשובות רבי עקיבא איגר · חלק מ״ט סימן ה׳

והנה הנ"מ בין ב' טעמים אלו לכל אחד קולא וחומרא, דאם בשלו בכלי מאכל שהיה יודע בשעת הבישול אם המאכל כשר או טריפה אלא דאחר כך כשנעשה אב"י נשכח ממנו אם היה המאכל טריפה, דבזה לטעם הא' יש לומר דספיקו לחומרא דמ"מ עתה כשאנו דנין על הבליעה בעצמותה הוא ספק דאורייתא הוי כודאי איסור דאסור לכתחילה באב"י, אבל לטעם הב' הנ"ל יש לומר דבכה"ג אזלינן לקולא כיון דלשעתו לא היה מקום ספק בעולם, ועתה כשנעשה אב"י נולד הספיק, נוכל לתלות להקל דבשעת מעשה כשהיינו זוכרים היינו יודעים דאינו טריפה ועיקר הספק רק על עתה כששכח והוא אב"י והוי ספק רק בדרבנן, ובעלמא אף דמצאו אחר הבישול כשאב"י ריעותא במעיים וכדומה ובענין דהוי ספק טריפה, הוי הספק בדאורייתא אבל היכי דבשעת מעשה היינו יודעים איך הוא ודאי הספק רק על עתה אם היינו יודעים אז שהיא טריפה או היינו יודעים שהיא כשרה ולא נולד הספק בדאורייתא [אב"ה זכורני שאמר אאמ"ו נ"י שכמדומה לו גם הגאון בעמ"ח פרי מגדים נחית לזה אף דאינו מפורש בדבריו יש ללמוד כן ממה שכתב בסי' צ"ח במשבצות זהב סק"ה דהניח שם בתימא על הט"ז, דמה בכך דנפל תחילה לאינו מינו הא חנ"נ הוא רק מדרבנן עי"ש, והרב הוא בעצמו כתב שם סק"ג דאם נשפך תחילה ואח"כ נתרבה עליו אף דעכשיו יש ששים ובודאי מותר מה"ת, דחענ"נ הוא רק דרבנן מ"מ אסור כיון דהספק נולד בדאורייתא עיי"ש, ולכאורה הדברים סותרים בב' דברים הסמוכים זה לזה, א"ו דעתו כסברא הנ"ל, מש"ה בההיא דהט"ז יפה תמה דהא כ"ז שלא נשפך ל"ש ביה לומר נולד הספק דנברר ונשער אם יש ששים והספק נולד אחר שנשפך דאנו מספקינן אולי אם היינו משערים קודם שנשפך היינו רואים שיש ס', וכיון דקודם שנשפך בטל ברוב במינו שנתוסף אח"כ מדין סלק שא"מ כמי שאינו שפיר הוי ס' דרבנן דהא קודם שנתוסף בו מינו והוי בו דררא דאורייתא לא היה ענין ספק דתא ונחזי אם יש בו ס' או לא, משא"כ בההיא דסק"ג שנשפך ואח"כ ניתוסף בו דקודם שניתוסף ונשפך, נולד הספק בדאורייתא אחר שנשפך קודם שנתרבה מינו וכן נ"מ בהיפוך אם בשלו בו בשר או ירק והכלי אב"י דבזה לטעם הב' הנ"ל לחומרא כיון דהיה הספק כשהיה ב"י והיינו דנין בו להחמיר שאסור לבשל בו חלב, קיימא באיסוריה כאלו הוא ודאי של בשר ולא הותר אח"כ כשנעשה אב"י, אבל לסברתינו יש לדון להקל, דל"ש בזה כיון דאנו דנין עתה על הבלוע בעצמותו הוי ספק איסור דאורייתא דהא עדיין הבלוע היתר ודנין רק באם יתערב הבלוע בחלב וכיון דעתה אב"י ואם יתערב עם חלב לא יהא אסור דאורייתא א"כ לית כאן מציאות איסור בדאורייתא לא על עצמות הבלוע בפ"ע ולא על התחברו בחלב, והוי רק ספק דרבנן ולקולא באופן דלפ"ז בתרתי לטיבותא כמו נ"ד בכלים שנסתפקו בהם אם בשלו בהם בשר או חלב, והספק מכח השכחה דהספק נולד כשאב"י וגם עדיין הבלוע היתר בזה לכל הטעמים ספיקו להקל: