תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ל״ט סימן ג׳

ועדיין אנכי מסתפק, די"ל דדוקא בחברו לכלי בעודו שלם דבעידן חיבורו לא הועיל כלום החיבור לקרקע לבטל שם כלי ממנו, וקנה שם כלי עם חיבורו בקרקע, בזה אף דנקבו אח"כ וחזר וסתמו הוא כדמעיקרא להיותו כלי במחובר, אבל אם ניקב הכלי קודם שחיברו י"ל כיון דבשעת חיבורו לא הי' עליו שם כלי וכבר נתבטל ממנו שם כלי ע"י החיבור, בזה אף דסתמו אח"כ לא נעשה כלי במחובר, והוי כקבעו ולבסוף חקקו והנה בנ"ד דכל הטבילה תוך הגיגית י"ל אף בקבעו ולבסוף חקקו הטבילה פסולה, דהא בסוגיא דב"ב (דף ס"ו) מבואר דלגבי דאורייתא אף קבעו ולבסוף חקקו הוי כלי כההיא דדף של נחתומים, רק לענין מקוה דשאובים דהוא דרבנן מהני קבעו ולבסוף חקקו, א"כ אם הטבילה בגיגית דהוא פסול דאורייתא, דבכלי מדאורייתא לא הוי טבילה, גם קבעו ולבסוף חקקו לא מהני ובאמת בש"ע ואחרונים לא כתבו להזכיר דין דקבעו ולבסוף חקקו רק לענין מים הנמשכים דרך כלי כזה כשרים, אבל לא הזכירו לענין לטבול בתוך הכלי, זולת הטור (סי' ר"א) כתב ולפיכך גיגית שקבעו' בארץ וכו' אין טובלין בה כיון שהיה עליו שם כלי קודם שקבעו עכ"ל משמע דאף לטבול בתוכ' שרי אם לא היה עליו שם כלי בתלוש, גם הרמב"ם (סוף פי"א מהל' כלים) משמע הכל דאף לענין קבלת טומאה בכלי גמור, בעינן עליו שם כלי בתלוש, אבל מ"מ מה נעשה כיון דבסוגיא דב"ב הנ"ל מפורש בהיפוך, אחר זה מצאתי בסדרי טהרה (סי' קצ"ח) הביא שהקשה כן המהרח"ש. תו כתב מעכ"ת נ"י להסכים עם סברתי דלהראב"ד בכלי עץ בעי דוקא כמוצא רימון ולא מהני כשפופרת הנוד, כיון דעדיין עליו שם כלי שייך ביה גזירת מרחצאות ואני מוסיף כעת, דאם כן לפי מה דפסקינן (סי' קצ"ח ס' לא) כהראב"ד ממילא ניחא סתימת פסקא דהש"ע (סי' ר"א ס"ז) נקב המטהרו, דהיינו דבעינן שיהא נקב שמטהרו מטומאתו דלא כמשמעות האחרונים שם. ואף דהר"ן הקשה גבי ים שעשה שלמה למאי הצריך נקב כמוצא רימון, תסגי כשפופרת הנוד והרי הר"ן הולך בשיטת הראב"ד לענין גזירת מרחצאות ואעפ"כ הקשה דלסגי כשפופרת הנוד, אין להוכיח מתוך כך לומר דזהו עדיף כיון דנקבו מתחילה כדי להכשירו הוי היכר ולית ביה משום גזירת מרחצאות, די"ל כיון דהים של שלמה עשויה, שיטבלו בה כהנים, מקרי עשוי למדרס כמו גבי שליבות, ועיין מהר"ם פאדווע (סי' ל"א) וכל התירים שם גבי שליבות ל"ש הכא, א"כ גם נקב כמוצא רמון לא תהני, דהא מ"מ חזיא למדרס, וע"כ דגזירת מרחצאות עדיין לא הי' בימי שלמה ושפיר הקשה דלסגי כשפה"נ ומ"מ בנ"ד דהגיגית מחזיק מ' סאה בלח, אף לפי סברתי הנ"ל מהני כשפופרת הנוד, דהא הכלי לאו בר קבולי טומאה היא, ולא צריך כשפה"נ במק"א רק על ידי צירוף, ואם סתמו הנקב הנשים שטבלו בתוכה לא עלתה להן טבילה, כנלענ"ד: