תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ל״ז סימן כ״ה

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

אך לקושטא דמלתא רחוק הדבר ממרכז האמת, דהרי הרשב"א בעצמו כתב אח"כ תירוצא דהרמב"ן, דנכרי קונה ג"כ בכסף, וסיים וזה נכון יותר, וכ' הב"י עלה ומשמע שתופס דברי הרמב"ן עיקר, ושכ"נ ממ"ש בת"ה הקצר וכו', וכיון דהתוס' בע"ז ס"ל להדיא דלא כהרשב"א הנ"ל שתירצו דבעי שיתן הנכרי לישראל המעות לחלוטין, וגם הרשב"א בעצמו חזר בו מהך תירוצא, מה"ת יפסוק המחבר להקל על סברא זו, דכיון דנקנו המעות למפרע לאו דמי יי"נ שקיל, וע"כ ברור דטעמא דהמחבר מטעמא דהרמב"ם, או דעכ"פ מספקא ליה כהרמב"ם, וכיון דמוכח דעכ"פ נקטו ליה לספק שמא כשיטת הרמב"ם, א"כ בנ"ד הוי ס"ס מעליא, ואף דספק אחד ספיקא דרבוואתא הוי ס"ס אב"ה וכמו שהעלה במנחת יעקב בקונטרס הספיקות דס' דרבוואתא עדיף מס"ס במעשה] אולם מה דיש לפקפק בנ"ד שלא לסמוך על הס"ס כיון דקיי"ל (בסי' שט"ז בהג"ה) כדעת הר"ת דחלב אינו פוטר בבכורה והיינו מטעם המבואר בהרא"ש כיון דקיי"ל סמוך מיעוטא לחזקה לחומרא, מש"ה אמרינן סמוך מיעוטא דחולבת בלא ילדה לחזקה דלא ילדה, הרי דמחזקינן זה לחזקה דלא ילדה, א"כ הוי ס"ס במקום חזקה דלא מהני למסקנת הט"ז והש"כ והמ"ב, ובאמת אם בנ"ד השאלה בפרה חולבת, בזה שפיר הוי ס"ס, דרוב אינן חולבו' אא"כ ילדה מסלקא לחזקה, דמכח סמוך מיעוטא לחזקה הוי פלגא ופלגא ושפיר הוי ס"ס, אבל אם הפרה אינה חולבת, לכאורה מקרי אתחזק אסורא:
נחלת הכלל · Warsaw, 1901

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.