אמר בן המחבר בש"ך הנ"ל (סימן ק"ב סק"ח) כתב אאמ"ו ני' בגליון במה שכתב דבכלי שנתערב דיש להשהות הכלים עד אחר מעת לעת דאז שרי מן התורה, וזה לשונו, הא קיימא לן (בסימן ק"ג) דבנותן טעם לפגם בעינן גם כן רוב אלא דמבשל בכלי שאינו בן יומו סמכינן דאיכא רוב נגד פליטה ולא אמרינן בזה לא ידעינן כמה נפק מיניה (עיין ש"ך סימן ק"ג סק"ה) ואם כן ההיתר דאינו בן יומו יהיה גם כן משום ביטול, וממילא מותר מיד מטעם ביטול, גם בדברי הרשב"א עצמו דנקט הטעם כיון דצריך הוצאות להגעיל לא הוי יש לו מתירין, הא גם בלאו הכי אם אם יגעיל הא יחזור ויבלע מהמים עם הבליעה בכולו, ומהאי טעמא צריך באמת שיהיה במים ס' נגד הכלי ואם כן אף בהגעלה צריכים לדון ביטול הבליעה במים ולא מקרי יש לו מתירין, כיון דסוף סוף ההיתר רק מכח ביטול, ולומר דימתין עד אחר מעת לעת ויגעיל, הא לרשב"א לשיטתיה גם בפגם ההיתר רק מכח ביטול, וצ"ע, עכ"ל בגליון:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק כ״ז סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.