תשובות רבי עקיבא איגר · חלק רכ״א סימן י״ח

ומה שהביא להנ"י להוציא חילוק זה י"ל דהסוגיא הכריחתו משום דקשי' ליה במאי פליגי התירוצים שבש"ס, ומ"ט דר"פ דפליג על הסברא דגלי דעתיה וכו' דהא ודאי כן הוא שלא רצה לקנות בד"א מדנפל עליה וא"ל דר"פ ס' דאמדינן דעתיה דרצה לקנות ע"י שניהם ד"א ונפילה דנהי דכן הוא, מ"מ הוי כמו מלוה ופרוטה דאי לאו דאמרי' בקדושין (דף מ"ו ע"א) דדעתיה אפרוטה לבד לא היתה מקודשת [ והרשב"א ז"ל י"ל דלאמת ס"ל כן בטעמא דר"פ, וסובר לחלק דדוקא התם דתרוייהו קנין א' הוא, וכמו מי שקונה במנה, דכל המנה יחד קונה ה"ה בזה דרוצה דהמלוה ופרוטה ששניהם קנין כסף יעשו הקנין יחד, אבל בנ"ד דל"ש לומר דהד"א והנפילה ישתתפו יחד הא אין שייכות ההצטרפות זה לזה, אלא כוונתו שכל א' יעשה קנין שלם הד"א לבדו והנפילה לבדה, מש"ה אף דהנפילה אינה קונית מ"מ אינה מגרעת להקנין ד"א, והנ"י לא ס"ל לחלק בכך] ומש"ה הוציא הנ"י דבהא פליגי, דהסוגיא ס' כמ"ש דבנפל אמרינן שאינו רוצה לזכות בד"א ולא נקנו לו הד"א, ור"פ ס' דל"א כן כיון דהד"א עצמם זכות הוא לו עוד לקניינים אחרים אלא שרוצה שהד"א לא יקנו לו המציאה זו וזהו לאו כל כמיני' כיון דמ"מ רוצה לקנות החפץ וכנזכר לעיל: