תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ר״י סימן ה׳

ובעיקר קושיית החכם הנ"ל נ"ל דאין ההיכר לפרסם שהוא טמא רק מדרבנן, דזהו אינו מספיק דהא גם בטומאה דרבנן מצינו דשורפים, וכמ"ש תוס' דבנטמא מתוכו באמת שורפים, אלא דההיכר הוא דלא עשו דבריהם כעין דאורייתא, דא"כ הי' לטמא גם פשוטיהן וכיון דפשוטיהן טהור, ויראו דלא עשו דבריהם כשל תורה ממש, ידעו דלא שרפינן עליהם תרומה וקדשים, והנה במ"ש הר"ש דבמדרס כיון דטומא' דרבנן ל"ג במדרס, הא דפרכינן בסוגיא בפשיטות פשוטיהן לטמא, ול"א דבדרבנן ל"ג, צ"ל דדוקא מדרס דהוא ענין טומאה אחרת לא גזרו ואמרו דלטמאו רק בשרץ ומת, אבל בטומאה דשרץ ומת עצמו לא שייך לחלק בתמונת הכלי אם הוא בית קיבול או לא, וכיון שכן י"ל דמשום דטהור במדרס לא הוי היכר מספיק, דמ"מ יאמרו דבטומאות שרץ ומת דגזרו ביה טומאה עשו דבריהם כשל תורה, דכל דתיקון כעין דאורייתא תיקון, ושורפים עלייהו תרומה וקדשים, אלא דמעיקרא לא תקנו דבריהם בטומאת מדרס, אבל במה דתקנו בשרץ ומת תקנו כעין דאורייתא, לזה הצריכו להיכר ולומר דפשוטיהן טהורים, דמכח זה דחילקו בהנך טומאות מוכח דבהנך עצמן לא עשו דבריהן כשל תורה, ובזה ידעו דאין שורפין, ונכון, חותנו אוהבו אהבת נפש.