ומ"ש מעכ"ת ני' להוכיח דהא בנ"ד אלו היה שייכות קרבן היתה פטורה, דהוי טעה בדבר מצוה כההיא דפסחים, יבמתו בעל קנאה, א"כ עדיף מההיא דהוחלפו דחייבת קרבן ואפ"ה מותרת אין זה ראיה, דלא תליא זה בזה, דהרי חזינן במה דדחו ביבמות, די"ל דבנשאת עפ"י ב' עדים ל"ת, דאמרינן מאי הו"ל למיעבד, ושאני איילונית דהו"ל להמתוני, והא באיילונית בודאי אינה חייבת קרבן, כיון דמה"ת מותרת דסמכינן ארובא, וכמו שכתב בתשובת פנים מאירות (ח"ב סימן מ"א) דאוכל ונמצא טריפה אינו צריך כפרה דאונס הוא. ואלו בשני עדים שמת בעלה חייבת בקרבן, ואפילו הכי קנסו יותר באילונית:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ר״ו סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.