[ובדברי הר"ן גיטין (דף קס"ב ע"א הנ"ל) דהא דמשני מצוה שאני דהיינו דהעשה דלעולם בהם תעבורו הוא רק שלא יתן להם מתנת חנם. כענין לא תחנם. וכיון דאיכא מצוה לאו משום חנינה הוא דעביד אלא לצורך עצמו. נתקשיתי מסוגי' דע"ז (דף ס"ד ע"א) מדר"י נשמע לר"ע הא לא דמי דמכח מצוה דלמעוטי תפלה עביד לצורך עצמו. וליכא מתנת חנם ואין כאן איסור. אבל לרע"ק י"ל דאסור דמ"מ מקיים בכלאים הוא ולא שרינן איסור משום המצוה, גם קשה בסוגיא דשם דמשמע דאפשר דהברייתא כר"י וכרבנן דמתנת חנם מותר למעוטי תפלה, הא לרבנן דקיום בכלאים ליכא איסור כלל. וא"כ מה מצוה איכא במיעוטא תפלה דכלאים. ואף לרע"ק קשה קצת דהא הר"ן כתב ענין מעוטא תפלה כיון דישראל מצווה לאבד ע"ז. אבל כלאים נהי דאסור לקיימו מ"מ אינו מצווה לשרש אחריו ולשרפו. עכ"פ לרבנן דמותר אפילו לקיימו, בודאי קשה כנ"ל]:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קצ״ד סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
