ובהיות שכן נכונים דברי הד"מ וברורים בטעמם דהא דאמרינן כיון דאחייב בשדה, היינו לאותו צד דנתחייב בהשבה בשדה ונעשה עליו שומר אבידה, אבל אלו היה הדין דלא נתחייב בשדה דהשבה מעליא בעי, אף אם נטלה והיה בידו עד שבא לעיר היה רשאי להניחו דלא היה עליו שם ש"א, א"כ לדינא דהוא איבעיא דלא אפשטה, הדין כך, דבשדה מחייבין ליה בהשבה משום ספק איסור, אבל כשבא לעיר כיון דהוא ספק בזיון לא מחייבין מספק, והיינו דאמרינן דלמא כאותו צד דהשבה מעליא בעינן, ולא נתחייב מעולם בהשבה ואינו נעשה עליו ש"א ויכול להניחה, כנלענ"ד: אביך ידידך.
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קצ״ג סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.