תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קפ״ה סימן ג׳

וע"פ דברים אלו י"ל דמרווח שמעתתא בהא דאמרינן דבבע"ח כ"ע ל"פ דנעשה מותר כי פליגי בכתובה דנדחק רש"י דהטעם דבכתובה כיון דמקבלים ולא פורעין לא מתקיים בזה נחלה דאורייתא, ולכאורה קשה לי. דלפ"ז כל מקום שאמם קיימת ונוטלת כתובתה היה נקרא מותר דינר כמו בע"ח אחר. וא"כ אף שמתה אח"כ להוי כמרובים ונתמעטו [אח"כ מצאתי שעמד בזה בספר מגיני שלמה ונדחק הרבה בזה] אמנם לפי דברי הרא"ש הנ"ל מיושב היטב דלכאורה קשה במ"ש הרא"ש בתחילת דבריו וש"מ כתובה נעשה מותר. דבפרעון כתובה גופא מתקיים נחלה דאורייתא. ולאיזה צורך הוצרך לזה. הא בלא"ה כיון דבע"ח מכאן ולהבא גובה. והוי כנתחדש דבר ממילא כיון דבשעת מיתה היה שם מותר דינר הוי כמרובים ונתמעטו. מש"ה טריפת הבע"ח אינו ממעט את המותר דינר. דכבר זכו בהם המרובים. ובהכרח צ"ל דבכתובה לא שייך לומר כן. דהא אף דאחת בחייו ואחת במותו יש להו כתובת בנין דכרין. ולא חיישינן לאתו לאנצויי, היינו כיון דמ"מ השניה נוטלת כתובתה והראשונים יורשים זכות אמם ליכא לאנצויי. [והא דמבואר בטור דאם השניה לא נשבעה ומתה דאין יורשים נוטלים כלום. אעפ"כ בני הראשונה נוטלים כתובת בנין דכרין. הרי אף דאין השניה נוטלת כתובה כלל לא חיישינן לאנצויי. יש לומר דהתם הראשונים אומרים שמא כבר קבלה אמכם כתובתה עי' ב"ש סימן קי"א ס"ק וכיון שכן דעיקר זכות בני הראשונה מטעם דגם השניה נוטלת. ומיד אנו דנין דאלו ואלו נוטלים. א"כ לא שייך לומר הטעם דכתובה נעשה מותר דהוי כמרובים ונתמעטו והוי כנתחדש דבר דהא מיד צריכים לדון על נטילת השניה. דמזה עיקר זכות בני הראשונה. ומש"ה הוצרך הרא"ש ליתן טעם דהפריעה עצמה מקרי נחלה דאורייתא. ורק לענין דליכא שיור כ"כ ומותר דינר. בזה כתב הרא"ש דכבר זכו בני הקטנה. דלענין זכיית הקטנים אין חילוק בין כתובה ובע"ח: