אמנם לקושטא דמלתא נ"ל דהיסוד של מק"ח לדמותו לסרוח מעיקרא אינו. דהרי כבר אמרנו דבלוע בכלי מקרי ראוי נה לגר. ורק דנימא בעירובו עם תבשיל היתר שמצטער מזה הוי כמו א"ר לגר. זהו רק אם בנבילה שנסרחה אח"כ מותר דכבר חלה שם איסור ופקע ע"י פגמו שנסרח. והוא מטעם שאינו נהנה. ה"נ בפגם הראוי לגר בתערובות שאינו נהנה ומצטער עלה. אבל אם אמרינן דנבילה מיירי בסרוח מעיקרו. דהטעם דעל סרוח לא חל שם נבילה. לא תליא כלל בנהנה או לא נהנה. אלא דבסרוח מעיקרא לא חל עליה שם נבילה. מ"מ בפגם בעלמא שראוי לגר אף דמצטער ולא נהנה מ"מ אסור. ואין לדמותו לסרוח ממש מעיקרא, ונכון בעזה"י. ידידו אחיו:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קפ״ג סימן י׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.