הנה מבין השגותיו של רו"מ אני מכיר שזה המגיד לא הבין הדברים לאשורם. או שמעם ושכחם וחזר ויסדם. והוסיף מדיליה וגרע והפך וחבל ובלבל ע"כ מצא רו"מ להשיג. ברם אנכי בעניי כך אמרתי. דלכאורה יש ליישב קושיות התוס' בסוגיין ד"ה מ"ס ר"י בהמה בחייה. וכן קושייתם בדבור שאחריו ד"ה ומ"ס לאו לאברים. והוא די"ל דקרא דכל שבשרו מותר הורה לנו התורה דאף דבכל התורה אמרינן איסור מוסיף, מ"מ כאן לא ליחול אמ"ה על הטמאה, ומוקמינן הקרא אמסתבר דהיינו בטמאה דאיסור אמ"ה בא אח"כ. אבל מ"מ לא אמעט היכא דהוי איסור ב"א מש"ה לר"י דס"ל דלאברים עומדת והוי ב"א לא ממעטי מקרא. דכל שבשרו מותר אחי רק למעט דאין איסור חל על איסור כזה אף דהוי איסור מוסיף. אבל מכ"מ בב"א חיילי. ור"ל סבר דלאו לאברים עומדת כי היכי דאמעיט טמאה דלא ליחול עלה אמ"ה. ה"נ אימעיט דלא ליחול על טריפה עיי"ש. ומצאנו כתוב כן בספר שער המלך פרק י"ז הלכה ח' מהלכות אסורי ביאה. ד"ה כתב הרמב"ם פ"ג מה' מאכלות אסורות] וכתב ליישב בזה תמיהת הפר"ח למאי כתב הרמב"ם ונטרפה בנטילתו. הא אף בנטרפה מקודם ליחול אמ"ה למאי דקיי"ל איסור מוסיף עיין שם:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קפ״א סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
