ולענ"ד דבחידוש דין הנ"ל דגם בטוען לחשוד הלויתיך ואמר להד"ם. דהוציא הש"ך מהתשו' הרא"ש דשכנגדו צריך לישבע. יש ליישב קושיית הש"ך דיפטרנו העד משבועה. דלא דמי למה שכתבנו בשם תשו' מיי' דבנסכא דר"א מקרי מסייע ולא מקרי קם לממון כיון דהיה יכול לטעון לא חטפתי. היינו התם בעדותו קם לשבועה לענין אם יטעון לא חטפתי דיצטרך לישבע. אבל בנידון זה י"ל דבחשוד וטוען להד"מ אם יפטרנו משבועה מדין מסייע נקרא קם לממון. היינו היכא דהעדות בא להועיל לא בא לשבועה רק לממון דממנ"פ אם יטעון פרעתי לא הועיל עדותו כלל. ואם יטעון להד"ם. הא יצטרך לשלם. וקם לממון. דהא כל עדותו לענין ההלואה לעומת טענת להד"ם. אבל על ענין הפרעון אינו מעיד כלל. א"כ צריך לומר קם לשבועה לענין עדותו דהיינו נגד טענת להד"מ, ונכון בסברא:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קע״ח סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.