תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קע״ז סימן ב׳

מה דהקשה ידידי ש"ב נ"י בחולין (דף ק') כי אצטריך קרא לר"א, א"כ מנ"ל דאמ"ה נוהג בב"נ מכח דנאמרה ונשנית הא למלתייהו נשנית לאקושי לדם, ומעכ"ת כתב לתרץ וליישב ג"כ קושיית הרשב"א בחי' במה דמשנינן כי אצטריך קרא לר"א. הא לר"א נמי לא לבעי קרא דתיפוק ליה מה"ט נמי. דהא משמע דכ"ע מודין באיסור שנוהג בב"נ שחל אשאר איסורים. וכדמשמע מדאמרו רבנן לר"י וכי לבני יעקב נאסר וכו'. דאלמא אלו נאסר לב"נ היו מודים לר"י. וליישב בחדא מחתא גם קושיית הראש יוסף. דהקשה דמאי פרכי' לר"י למ"ל קרא. הא י"ל דאצטריך קרא לאפוקי דלא נדרוש מי שבשרו מותר והיינו ביסוד מונח בכוונת תוס' ר"פ ג"ה (ד"ה אלא וכו') דמסברא לא פקע. היינו מכח סברת מי איכא מידי. דכיון דאין בגידין בנ"ט ליכא בישראל איסור טומאה. ולפ"ז י"ל דמה דמשנינן כי אצטריך קרא לר"א היינו באמת לאפוקי דרשא דמי שבשרו מותר. וכקושיית הראש יוסף דדוקא בג"ה אלו הי' נאסר לבני יעקב לא הוי דרשינן מי שבשרו מותר משום מי איכא מידי. אבל באמ"ה דאסור לישראל משום טומאה ל"ש מי איכא מידי. ומיושב קושיית הרשב"א, אבל לר"י פריך שפיר למ"ל קרא דל"ל דלאפוקי מי שבשרו מותר. דהא ר"י ס"ל יש בגידין בנ"ט, ואעפ"כ ס"ל דנוהג בטמאה. הרי אע"ג במקום דליכא מי איכא מידי, לא דריש מי שבשרו מותר. א"כ ממילא מיושב קושיא, דלר"א הא למלתייהו נשנית. דהא אלו לא נשנית ולא הי' נכתב הקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר לא הי' צריך ההיקש לדם דהא לא הי' שום מיעוט למעט טמאה, עד דצריך ריבוי. דרק לפי האמת דכתיב ל"ת הנפש צריך ריבוי, לאפוקי דלא נימא מי שבשרו מותר. עד כאן דברי מעכ"ת: