ובדברי הנ"י הנ"ל קשה לי. במ"ש בד"ה משום צער לידה כתבו תוס' דצער לידה ל"ד אלא צער עיבור וכו' וזה לדעת הרמב"ם וכו'. ולא זכיתי להבין. דאיך תלי זה בהרמב"ם הלא קושיית תוס' בפשוטו כיון דהחזקה דלא מעברה בלא סימנים. א"כ בבדקו אותה אחר העיבור. דלא שייך נשרו קודם צער לידה חזינן דזו נתעברה כשהיא קטנה ויצאה מחזקה. ממילא כשקדשה אחר הלידה עדיין יכולה חמותה למאן. דעדיין היא קטנה ופשוט. וצ"ע:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קע״א סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.