ובעיקר דברי הרמב"ם נלענ"ד לא דהעובר נתקדשה. אלא כיון דאמר אם תלד נקבה. אם הוי כמו לאחר, כמו בכל תנאי דאם. והוי כמקדשה לאחר שתלד דלענין זה מהני הוכר עוברה שלא לחשבה דבר שלב"ל אבל בעודה עובר לא נתקדשה וכן נראה להדיא מהרמב"ם (פ"ג הי"א מה"א) לפיכך האב מקבל קדושי בתו מיום שתלד עד שתבגר. הרי דדייק מיום שתלד אבל מקודם לא והיינו שתהי' מקודשת מיד הוא רק משעה שנולדה אבל בעובר לא נתפס קדושין. והכי משמע להדיא בהר"ן קדושין (דף רל"ג ע"ב) שכתב אההיא דראב"י אם ילדה אשתך אע"ג דלא אמרינן לכשתלד איכא למימר כיון דאמר אם ילדה וכו' הוי כאומר לכשתלד. ואחרים אומרים דמיירי באמר לכשתלד, אבל הרמב"ם כתב באמר אם ילדה. משמע דהרמב"ם ס"ל כמ"ש תחילה. דאם, הוי כאומר לכשתלד:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קע״א סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.