תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קס״ט סימן ט״ו

ולפ"ז הדרא דקדוק חזק הנ"ל למקומו. אמאי לא נקט הש"ס קדה"י שכן הוא לפי ההלכה. ולדברינו הנ"ל ניחא. והיינו די"ל ביסוד מלתא דרבא בברכות דנשים חייבות בקדה"י ד"ת. דכל שישנו בשמירה. היינו דס"ל כר"י דהשמר דעשה לאו ולתוס' ר"ה בודאי ניחא דכל השמר דעש' לאו. ואף לתוס' דערובין השמר דעש' היינו בתפילין דהוא ענין שלא להניח תפילין בזה אף דכתב בלשון עשה הוי לאי. ה"נ בשמור יום השבת לקדשו. דהיינו לקדשו לשבות ממלאכה שלא לעשות, אבל לר"א דס"ל דמ"מ גם כה"ג הוי רק עשה, ה"נ דשמור יום השבת דנכתב בלשון עשה. ועי' ברא"ם פ' משפטים בפסוק ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. דהקשה להרמב"ן דהשמר דעשה עשה איך דרשינן כל שישנו בשמירה. הא שמור ג"כ עשה ונשים פטורות בו. וכ"כ הרא"ם פ' יתרו בפסוק זכור את יום השבת. א"כ עכ"פ לר"א לא שייך למדרש כל שישנו בשמירה. דהא השמר דעשה עשה והוי עשה שהז"ג דנשים פטירי. אלא דרבא ס"ל כר"י כאשר נראה דבודאי סובר כן. כיון דר"ל ביומא (דף פ"א) ס"ל דהשמר דעשה עשה. ממילא הדרינן לכללא דכייל רבא בכיילא רבה ביבמות (דף ל"ו) דההלכה בכל מקום כר"י לגבי ר"ש בר מהני תלת. וכיון שכן למה דביארנו דפרכת הש"ס בקדושין למ"ד תפילין מ"ע שלא הז"ג דבדקדוק נקט כן הפרכא רק לר"א, מש"ה לא הו"מ למנקט בשינויא קדה"י, דהא לר"א באמת ליתא להיקישא זו דכל שישנו בשמירה כנ"ל והוצרך למנקט שמחה. והיינו דר"א יסבור כר' זירא בר"ה (דף ד') דנשים חייבות בשמחה. ולדידן דקיי"ל כאביי דאשה בעלה משמחה הא קיי"ל כר"י דהשמר דעשה לאו, ושפיר מצרפים קדה"י וגם לר' יוחנן ממילא ליתא לפרכת הש"ס וכנזכר לעיל ודוק: