תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קס״ח סימן י״א

אולם בעיקר קושייתו. אישתמיטתיה דברי התוספות במקומם בשבועות. דחילקו דדוקא באיסור ע"י עצמו על עצמו לא הוי כולל. אבל בהקדש דאוסר על כל העולם גם לר"ל אמרינן כולל. וא"כ י"ל דה"נ בקונם כללי. ואם דעת מעכ"ת לחלק דבהקדש ממילא חייל על כל העולם דא"א לחלקו. הוי שפיר כולל גמור. משא"כ בקונם כללי כיון דאפשר היה לומר קונם על הבעל לחוד. אלא דהיא כללה גם לאחרים עמו בכה"ג ל"א כולל לר"ל זה אינו. דאין זה כוונת התוס'. דא"כ בפשוטו הו"ל לחלק. דנשבע שלא יאכל נבילות ושחוטות דהיה יכול לאסור השחוטות לבד ואינו מוכרח לכלול הנבילות. משא"כ בהקדש דא"א לחלק החלב מעל הבשר. ולא הוי להו להזכיר ולחלק בין אם אוסר על כל העולם אם לא. ע"כ דכוונתם בפשוטו דהחילוק רק בין אוסר על עצמו לאוסר על כל העולם. או דבשבועה דהאיסור בל יחל דברו. היינו האיסור שאסר עליו בדבורו. זהו מקרי איסור ע"י עצמו. אבל הקדש דהאיסור הוא המעילה. אף שבא מכח הקדישו. הוא כמו איסור אחר. בין כך ובין כך גם בקונם כללי הכי הוא דאוסר על כל העולם, וא"כ י"ל דיש מעילה בקונמת וא"כ מעיקרא ליכ' לקושיית רו"מ ודו"ק. ואף דהכא אסרה התשמיש על עצמה ולא על העולם מכל מקום י"ל דאיסור מוסיף לא מקרי איסור הבא ע"י עצמו ידידו.