ובעיקר קושי' הרשב"א הנ"ל דמההיא דנתנה טעם מוכח לר"ן דטכ"ע דאורייתא, לא הבנתי כראוי, דהא בפשוטו י"לי דלבתר דאמרו חז"ל לאסור טעמו ולא ממשו. ואמרו דדמי לממשו דצריך ביטול, ממילא לר"י דמב"מ לא בטל אסור מדרבנן, כמו לדידן בפחות מרוב, גם בדברי הרשב"א חולין (דף צ"ח ע"ב ד"ה אמר אביי וכו') והדר מקשינן ובחלב מפעפע וכו' דאלמא שמואל הכי ס"ל וכו' והא כרבנן ס"ל וכו' והוא דחוק. דהא ר"ה תלמיד דרב ורב ס"ל מב"מ לא בטל ומסתמא רב הונא כרבי' סבירא ליה, עד דאפילו מקשינן מזה בשבת (דף קכ"ח ע"א) ובבבא קמא (דף ק"ח ע"א) והא ר"ה תלמיד דרב וכו'. ובפשוטו יש לפרש דלא ניחא לתלמודא לעשות פלוגתא חדשה בין האמוראים במציאות אי חלב מפעפע אי לא, ולזה משני ההוא כחוש הוי ובטל בס', ובזה אי מב"מ בטל או לא, פליגי מכבר דשמואל סבר מב"מ לא בטל ור"י סבר דבטל אבל מ"מ ליכא פלוגתא חדשה בפעפוע דחלב, כך היה נלענ"ד לולי דברי הרשב"א הקדושים:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קס״ו סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.