תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קס״ו סימן ז׳

ועפ"י דברי הרשב"א הנ"ל יש לומר בסוגיא דע"ז (דף ס"ז ע"ב מ"ט דר"מ גמר מגיעולי נכרים וכו' ור"ש מ"ט וכו', והקושי' מבוארת דממנ"פ אי מסברא נטל"פ מותר א"כ מאי פריך מ"ט דר"ש. ואי מסברא אסור מאי פריך מ"ט דר"י. וחשבתי לומר עפ"י הרשב"א הנ"ל דהקשה אמאי נטל"פ מותר הא חזינן דראוי לגר ותירץ דטעם פגום לא חשיב. ולא אמרינן טכ"ע דאורייתא ובטל ברוב. והא דכלי שאב"י מותר. דמסתמא יש רוב נגד הבלוע. והר"ן הקשה דאיך ילפינן זה מקרא דנבילה דא"ר לגר אין קרוי נבילה. ולזה כתב הר"ן דאפילו ביטול ברוב א"צ. והלימוד מנבילה כך הוא. כיון דאין ראוי לגר מותר. אלא דבראוי לגר אסור כיון דאחשבי' באכילתו אבל בתערובות דנטל"פ לא אחשבה ואדרבא מצטער הוא בכך. והי' נוח לו יותר שלא יהא מעורב הפוגם עיי"ש, ולפ"ז י"ל דהאמת הוא כהר"ן דאפילו בלא ביטול ברוב מותרת ופלוגתייהו דר"מ ור"ש בין במעורב ברוב ובין בפחות מרוב. והסברא פשוטה דברוב יהא מותר. דטעם פגום לא חשוב לומר בו טכ"ע. אבל בליכא רוב מסברא הוא אסור. ולזה פרכינן מ"ט דר"מ. היינו דאסור אף ברוב הא מסברא יהא מותר. וא"כ נהי דלית לימוד מנבילה כיון דס"ל דקרא דנבילה מיירי בסרוחה מעיקרא מ"מ מסברא תהני ביטול ברוב כיון דאין הטעם חשוב. לזה משני דיליף מגע"נ דמסתמא איכא רוב נגד הכל וכמ"ש הרשב"א. ומוכח מקרא דאפילו בטעם פגום אמרינן טכ"ע והדר פרכינן על ר"ש מ"ט. דנהי דלית לי' הלימוד מגע"נ דס"ל דלא אסרה תורה אלא קדירה ב"י. הא מ"מ בליכא רוב מנ"ל להתיר. ומשני דיליף מנבילה וכדברי הר"ן הנ"ל.