והנ"ל דקשיתיה ליה להרמב"ם קושיית תוס' (דף ג' ע"ב ד"ה מ"ט לא אמר כשמעתי'), שתירוצם תמוה ואינו מובן כלל, והנה הרא"ש הקשה על כללא דרוב מצוין מומחין, מכל מקום נימא סמוך מיעוט' דאין מומחין לחזק' דאינו זבוח, ותירץ דהוי מיעוט' דמיעוט' עיי"ש, ולפ"ז י"ל דגם במומר הוי רוב, אלא דלא הוי מיעוטא דמיעוטא אלא כמו מיעוט דעלמא ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה, והנה יסוד הדין דאמרינן גם לרבנן דר"מ סמוך מיעוטא לחזקה לחומרא, יסודו מסוגיא דיבמות (דף קי"ט) רבא אמר רישא חזקה ליבום וכו', ופירושו דרבא אמר דרישא וסיפא אתיא בין לר"מ בין לרבנן, לא תנשא, דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה (וזהו דלא כתוס' שם] עיין שם היטב, אם כן לתירוצא דסתמא דש"ס שם אלא מחוורתא דמתני' ר"מ היא, סבירא ליה דלא אמרינן לרבנן סמוך מיעוטא לחזקה וכיון שכן מיושב קושיית האחרונים הנ"ל. דרב אשי שהוא סידר סתמא דגמרא וכמ"ש תוס' חולין (דף ג' ע"ב) דס"ל ביבמות דל"א סמוך מיעוטא לחזקה גם במומר סמכינן על רוב מומחין אלא לפי ההלכה דקיי"ל סמוך מיעוטא לחזקה. ס"ל להרמב"ם דבמומר לע"ז שיודעין בו שהוא מומחה דלא הוי מיעוטא דמיעוטא (ואמרי' סמוך מיעוטא לחזקה. וק"ל:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קס״ג סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.