תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קנ״ט סימן י״ד

והנה בסוגיא דיומא (דף י"ח ע"ב) רב כי איקלע לדרשך כו' מאן הוי ליומא וכו'. והאמר רבא תבעוה להנשא. והקשה הגאון רבי יהונתן בספרו כו"פ דלמא בימי רב עדיין לא נתפשט חומרא דר"ז. דעל טפה כחרדל צריכה לישב ז' נקיים. א"כ משכחת ביום ז' לנדתה דאף אם מחמת חימוד ראתה היום יכולה לטבול בערב, ובסדרי טהרה (סי' קצ"ב) תירץ, דמ"מ תקנת רבי היתה תקנה קדומה דעל כל ראייה צריכה לישב ששה והוא עיי"ש. לפ"ז א"א לומר דמתקינים לו אשה אחרת משעה שמפרישים אותו מביתו. דהא מסקינן ביומא (דף ו' ע"א) דבועל נדה טבילתן ביום. א"כ לא מפרישינן ליה רק שבעת ימים ממש. ולא שעה אחת קודם שקיעת החמה. ואף שבעה ימים ממש א"צ. רק שעה קודם שקיעת החמה ועוד ששה ימים. ויכול לטבול עיה"כ ביום. ואם מפרישים לו אשה באותו שעה. והיא צריכה להמתין עכ"פ עוד ששה ימים מחשש דראתה מחמת חימוד וכלו הששה ימים בתחילת ליל יוה"כ א"כ א"א להיות החופה קודם שתטהר. אע"כ דזה אינו דקדוק. דאפשר דמתקינין לו אשה אחרת מקודם. אם כן יש לומר דהי' באמת ביאה דוקא. וליתא כלל לקושיית השאגת אריה. דיכנס אחרת בתנאי. דיהי' הביאה למפרע ביאת זנות. ונסתר כל הבנין הנזכר לעיל: