וכתבתי וז"ל לענ"ד לא קשה מידי, דשפיר פרכינן כיון דמוכח עכ"פ מההיא דשליא שיצאתה מקצתה דאין שליא בלא ולד, ממילא ידעינן מסברא כי היכי דהתם חיישינן דיצא ראשון, ה"נ ניחוש דיצא רובו, אלא דבאמת הקושיא בנויה כפי הדרך הנכון שכתב הפנים מאירות שם בתחילה ליישב קושיית המהר"ם מלובלים על רש"י, דלפימ"ש בב"ק דחיישינן דיצא רובו מחוי, א"כ היכי פרכינן מאי קמ"ל דראשו כילוד, תנינא, הא דחשש דיצא רובו, והיינו דרש"י בב"ק דקאי לר"א דס"ל דאין הראש פוטר בנפלים מוכרח לפרש דיצא רובו, אבל בחולין קיימא במסקנא ומפרשין כפשוטו דבמקצת שליא א"א להיות רוב, א"כ מדחזינן לפי האמת דהוא רחוק לחוש לרוב, ממילא ל"ש לומר, דהוי מילתא דפשיטות מסברא, עד דנימא דלא הוצרך ר"א לאשמועינן, דנדע מסברא לדמות חששא דרובו לחששא דראשו, וא"כ יפה תמה, דילמא זהו באמת קמ"ל ר"א דחיישינן לרובו.
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קנ״ח סימן ט״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.