תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ק״נ סימן ט״ו

ואשר אמר חתני בשמי לגיסי נ"י שאינו ברור דמהני הקדישו של חמיו ס"ת לדבר טוב, לא הי' כוונתי למ"ש הרמ"א בתשוב' (סי' מ"ח ס"ג) דאף אם חל הנדר על אביהם אין היורשים מחוייבי' דלא גרע מחוב דרק מצוה איכא, [כי באמת דברי הרמ"א תמוהים לי, וכמו שכתבתי מכבר בגליון תשובת הרמ"א שם וז"ל במ"ש וכן מ"ש בתוס' פ"ק דערכין (דף ז') הוא תמוה, דאדרבא שם מבואר ההיפוך ממ"ש (דף ו' ע"ב ד"ה כי פליגי וכו') דנודר ומעריך שמא יחול מיד וגובה מיורשים, ובאמת לא זכיתי להבין דברי תוס' אלו, דהא פשיטא גם בנודר ומעריך הוי רק בע"ח כמו מזיק, ואם מת למ"ד דניזק אינו גובה מיורשים. דס"ל מע"פ אינו גובה מיורשים, גם נודר ומעריך הכי הוא אא"כ עמד בדין, כדאיתא להדיא ערכין (דף כ'), וצלע"ג, גם מ"ש הרמ"א שהיא משנה שלימה הנודר ומת אין הנודר חייב לשלם, הא אדרבא באותה משנה מבואר בסיפא דמיו של פלוני ומת הנודר חייבים היורשים לשלם, אלא דברישא באמר דמי עצמי עלי הטעם דאין דמים למתים, אלא למ"ד מלוה ע"פ אינו גובה מיורשים מוקי שם בעמד בדין דוקא וא"כ לדידן דקיי"ל מלוה ע"פ גובה מיורשים מקרקעות מדינא דגמרא ה"נ לא בעי עמד בדין, וזהו השגת הראב"ד (פ"א מהלכות ערכין) ותוי"ט פ"ה כ"כ לתרץ דהרמב"ם מיירי במטלטלין, ולענ"ד זה אינו, דבמטלטלין גם עמד בדין לא מהני דמטלטלי דיתמי גם בשטר לא משתעבדי, ע"כ לשוני שם] אלא דכוונתי הי' למ""ש הרמ"א בשם המרדכי דמקדש לאחר מיתה לא מהני, דאין הקדש לאחר מיתה והארכתי בזה במקום אחר, בעזה"י: